מקאלן קשישא

מה עושה אדם הלום חמרמורת ומשולל חוש טעם כשמציעים לו כוסית נדירה של מקאלן משנת 1937? לרגל התערוכה השנתית של ויסקי מגזין, שתערך בשבוע הבא בתל-אביב, מספרים חברי הסנהדרינק על חוויית ויסקי בלתי נשכחת

לפני כמה שנים טובות הגעתי לעיר הסקוטית גלזגו לאחר לילה קשה של שתייה בעיירה סטרלינג. כאשר האוטובוס עצר, בשעה תשע בבוקר, הוביל אותנו איש הוויסקי רובין דודס לבניין גדול ועליו שלט - "פישר'ס קופראג'". קופראג' הוא מקום שבו בונים או מתקנים חביות עץ המיועדות בעיקר לתעשיית הוויסקי. בלובי הקטן חיכה לקבוצה איש זקן למדי, שנותרו לו רק שיניים ספורות, שהסתבר שהוא הבעלים של העסק. לבד מקנקני תה וקפה ומשקאות קלים שאל פישר קשישא מי אוהב ויסקי. מכיוון שמעולם לא אמרתי לא לשאלה כזו, הייתי היחיד מחברי הקבוצה הלומי ההנגאובר שענה בחיוב, אבל גם אני לא צפיתי את העתיד להתרחש. הקשיש התכופף ושלף מארון חבוי בקבוק ויסקי. כאשר הבקבוק התקרב אלי ראיתי שמדובר בבקבוק מקאלן משנת 1937 אשר בוקבק 50 שנה לאחר מכן.