אש-אש מדורה, וויסקי מעושן ותפוח-אדמה. נמאס לכם מהקומזיצים של הילדים? הנה דרך לשרוד את מדורות ל"ג בעומר ולהישאר שפויים ושתויים...
ניר קיפניסמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
אש-אש מדורה, וויסקי מעושן ותפוח-אדמה. נמאס לכם מהקומזיצים של הילדים? הנה דרך לשרוד את מדורות ל"ג בעומר ולהישאר שפויים ושתויים...
ל"ג בעומר הוא חג גדול לילדים, אבל קצת פחות להוריהם: הוא מתחיל בכך שהזאטוטים מפרקים כל ריהוט אפשרי בבית, סוחבים עצים מאתרי בניה וקנים מרשמלו כאילו מנת-יתר של סוכר היא ערובה לחיי נצח. אחר-כך מגלה מי שיש לו יותר משני ילדים, כי אירועי החג מתפרשים על פני שבוע שלם שבו יצחינו בגדיך מעשן: הקומזיץ של גן חובה, המדורה של היסודי, 7 דקות בגן-עדן של חטיבת הביניים... (אחר-כך מותר להם, לפי תקנות המועצה לשלום הילד, לירות בכל הורה שינסה לכבות את אש העיירה).
ל"ג בעומר - אוהבי מעושנים ישמחו להפוך אותם לדרינק הקבוע שלהם (צילומים: יח"צ, Vince Pataky, freeimages.com) אוהבי מעושנים ישמחו להפוך אותם לדרינק הקבוע שלהם (צילומים: יח"צ, Vince Pataky, freeimages.com)
אילו היה מדובר בחברת אנשים מבוגרים, אפשר היה להטביע את יגון ל"ג בעומר בבקבוק, אבל העובדה שמצפים ממך להיות המבוגר האחראי ולהשגיח שגובה הלהבות לא יעבור את המרפסות של קומה ג' (דיירי הקומות התחתונות מוזמנים לפנות כבר עתה לחברת הביטוח), מאיינת את האופציה הזאת מתוכן.
הכל בגלל מסמר
אז מה נשאר? לגימה מתונה שתוכל לחלוק עם הורים אחרים ושתשתלב יפה עם טעם תפוח-האדמה החרוך למוות מבחוץ, אך הקשה כאבן מבפנים. אם באמת יהיה לך מזל: הילד המעצבן שכל הזמן דוחף מקלות לאש, דווקא כשאתה גוער בנוער שאסור, ידרוך בסוף על מסמר, מה שיכניס בכל זאת אלמנט של סיפוק בחוויה המיותרת הזו.
הנה אנו המעושנים
הייתי יכול לחפור לכם עכשיו על יינות שמתכתבים עם סגנון מעושן, על סוגי מזקל שחורכים יפה את החך, על לגבולין כבנצ'מארק של איילה, אבל במקום זאת אסתפק בשתי המלצות: אחת שבעיני היא הטובה ביותר בנסיבות, והשנייה היא תמורה נהדרת לכסף, במיוחד כשמביאים בחשבון שבקבוק שייפתח בקרב הורים שזו להם כבר המדורה השלישית השבוע, לא יחזור הביתה בחתיכה אחת (למען הסר ספק: כדי שאתם כן תצליחו, אם שתיתם – חזרו הבית רק ברגל או במונית!) ושיהיה לכם ל"ג בעומר שמח!
ג'יימסון בלאק בארל
JAMESON SELECT RESERVE BLACK BARREL הוא שם ארוך שיקוצר להלן ל"בלאק בארל". כידוע לכם, מרבית סוגי הוויסקי המעושנים מקורם באי איילה, או לפחות מיוצרים בשיטת הייצור האופיינית לאי ושכוללת שימוש בכבול כחומר הבעירה מתחת לרצפת ההלתתה.
מקור הטעם המעושן של הוויסקי הזה הוא ביישון בחביות שרי וברבן שנחרכו היטב. התוצאה היא וויסקי נהדר שיש בו את כל המרכיבים הידידותיים להפליא שהפכו את הוויסקי האירי הנמכר בעולם לפופולארי כל-כך, ביחד עם טעמים עמוקים של וניל ופלפל. המחיר הנגיש הופך את הוויסקי הקל והמעניין הזה למשהו שכל אוהב מעושנים ישמח להפוך לדרינק הקבוע שלו, גם אם הוא נשבע בשמם של לאפרויג, לגבולין או ארדברג.
ג'יימסון בלאק בארל. מחיר: כ-145 ₪
וויסקי
עד כמה אני אוהב את הוויסקי הזה? הנה שתי דוגמאות: פעם כמעט הכיתי חבר אהוב רק בגלל שטען ש"זה כמו ללקק מאפרה" – ושבוע לאחר מכן, על אותו הבר ממש, כמעט שהצעתי נישואין למישהי ששמה על הבר בקבוק שכזה, שתי כוסות – והציעה שנגמור אותו בלי קרח.
לאפרויג 10 הוא קלאסיקה מעושנת בבקבוק, ובעיני לפחות, מדובר ב"מבחן העשן" האולטימטיבי. כי להצהיר על עצמך כחובב-מעושנים בלי לשתות לאפרויג, זה קצת כמו להצהיר על עצמך כחובב אוכל מזרח-אירופי, אבל לעצור אחרי הגפילטע-פיש בטענה שאתה לא מוכן להמשיך לרגל-הקרושה (...). מי שלא הקיא מהדימוי האחרון, הוא מספיק חבר כדי לחלוץ אתו את הפקק מלאפרויג 10, לשים לפנינו שתי כוסות, בלי קרח – ולדעת שעד סוף הקומזיץ, יש מצב שאציע לו נישואין...
