חופשי על הבר: "הוראס ופיט"

נמרוד שיין צפה ב"הוראס ופיט" - סדרת הטלוויזיה החדשה של לואי. סי. קיי - ונדהם לגלות שמישהו עשה טייק-אוף על מתי המקלל...

בימים אלה אני שקוע בצפייה בסדרת הטלוויזיה החדשה של לואי. סי. קיי "הוראס ופיט". התירוץ היחידי שיש לי לכתוב את המאמר הקצר הזה הוא העובדה שהמחזה הגאוני הזה מתרחש בבר שכונתי בברוקלין, שבדיוק מציין מאה שנים להיווסדו. ואם שאלתם את עצמכם למה קראתי לזה מחזה, זה משום שהסדרה הזו בועטת כמעט בכל חוקי הטלוויזיה החדשים, מבחינת תנועת מצלמה, קצב ונרטיב. אתם יושבים וכאילו צופים במחזה של יוג'ין אוניל או טנסי וויליאמס, ולוקח לכם בערך 30 שניות מרגע שהסדרה מתחילה על-מנת להבין שאתם צופים – תכל'ס – בתיאטרון מצולם.

למרות שמדובר בבר וותיק, ואולי דווקא בגלל זה, בכל הנוגע לאלכוהול אין בו משחקים, אם יש מוטו שהמוזג הזקן חוזר עליו כמו קאטו, הוא שיש רק ברז בירה אחד, ויש רק שתיה חריפה. תשכחו מקוקטיילים או מכל מיני עירובין, לא כל שכן יין או מחירים קבועים. כל אחד משלם לפני הפרצוף שלו וכל תייר מזדמן או כל מי שהעסק לא מוצא-חן בעיניו, מגורש מהמקום בקללות. הכי קרוב לחמארה, הכי קרוב למתי המקלל, רק באנגלית. אגב, בתפקיד מתי המקלל ליהק לואי סי. קיי את אלן אלדה הנפלא. אתם זוכרים אותו וודאי מסדרת הטלוויזיה מ.א.ש, אבל עם לא פחות מ-12 אמי וגלובוס הזהב בוויטרינה שלו, אתה מבין שכמו שאר השחקנים הנהדרים בסדרה הזו, הוא בא ליהנות.

באחת הסצנות מגיע אל הבר איזה רואה חשבון על-מנת ללמוד על רווחיותו של העסק הכושל הזה. הוא מבחין בנקל כי ההכנסות הנכנסות מהוויסקי כפולות מהמלאי. הפקיד המעונב המום מהעובדה שהמקום הוותיק מוהל את הג'יימסון שלו במים, אבל אלדה לא מתרגש ומפטיר כי אם הם לא היו מוהלים, רוב הקליינטים שלהם היו כבר מתים מזמן. לקליינטים על הבר – שהיו עדים לשיחה – לא נותר אלה להנהן בהסכמה אל תוך הכוס. הסצנה הזו היא מאותן אלה המסמנות את המרחב המורבידי של הסדרה כולה, שהוא גם הספויילר הגדול של אלוהים: כן, כולם ימותו בסוף.

לאנג, כבר בת 67, והיא מגלמת בסדרה את האלכוהוליסטית המזדקנת והנפקנית. היא – למרות גילה המתקדם - הדבר הכי סקסי שהופיע על המסך שלכם בזמן האחרון. כשאחד הגברים מחזר אחריה, ומציע לה לצאת לבלות אתו על-מנת שיוכל להראות לה איך הוא יודע לפנק אישה, היא לא מבינה לאן יש לו לרוץ, מזמינה עוד וויסקי ולא קולטת מה הבעיה שלו פשוט לשבת ולשתות. כשהוא יוצא בכעס מהבר, היא מחייכת במרירות ומסיימת את השתייה, כדי שתוכל להזמין עוד אחת על חשבון הבית.

אי-אפשר לעשות ממש ספוילרים לסדרה הזו, אין בה ממש מתח, והיא כולה שלולית אחת של דכאון קיומי. אבל ברמת המשחק והדיאלוגים, זו פשוט חגיגה. אחד הפרקים למשל, מתחיל במונולוג של אישה בקלוז-אפ, ואחרי למעלה מרבע שעה שבה אתה מרותק אל המסך, אתה מגלה כי המצלמה לא זזה בכלל, ואתה עדיין עם אותה אישה, ועם אותו מונולוג. זו תורת המשחק כולה על רגל אחת. אנסמבל השחקנים הנפלאים שהסכימו להשתתף בפרויקט החשוב הזה כולל לא רק את רבקה הול המדהימה ואת אידי פאלקו הזכורה לטוב מתפקידה ככרמלה סופרנו, אלא גם – שוב כמו בסדרה "לואי" – קומיקאים עמיתים נוספים כמו סטיבן רייט או ניק דיפאולו.

אז קחו לעצמכם איזה בקבוק וויסקי טוב, או שתפתחו לעצמכם בירה, שבו מול המסך, ולכו לראות את התיאטרון הכי טוב בטלוויזיה. אגב, כתבתי כאן שזו סדרת טלוויזיה חשובה, שזה בשפה יפה לומר שהיא כישלון. כן, לואי סי. קיי הפסיד כאן כמה מיליונים טובים. אבל לעזאזל, אם עוד לא ראיתם, אז ההפסד הזה שלו עומד להיות הרווח הכי גדול שלכם.