נאמן למקור: לקראת פסטיבל הוויסקי בוחרים מומחי הוויסקי של סנהדרינק את מותג הוויסקי האהוב עליהם, והפעם: יאיר גת עם גלנמורנג'י 10 VS גלנמורנג'י נקטר ד'אור...
דודי הזיקוק של גלנמורנג'י (Glenmorangie), שמתנשאים לגובה של 5.4 מטרים, נחשבים לגבוהים ביותר בסקוטלנד. למה זה משנה? חשבתי שאולי תשאלו. זיקוק באופן כללי, הוא תהליך בו מפרידים תערובות של נוזלים שונים על בסיס נקודת הרתיחה השונות של מרכיביהן. כשמרתיחים תערובת נוזלית – בירה למשל, ומעבים את האדים שעולים ממנה, מקבלים, קודם כל, את החומר בעל נקודת הרתיחה הנמוכה ביותר – אלכוהול למשל. ככל שהמרחק שאותו האדים צריכים לעבור עד שהם מגיעים למעבה גדול יותר, החומרים שיצליחו לצלוח אותו יהיו קלילים וארומטיים יותר, וזה עוד לפני שדיברנו על השפעת המגע הארוך בין הנוזלים לנחושת. הדודים הגבוהים הללו הם אחת הסיבות לעידון שמאפיין את הוויסקי של גלנמורנג'י על שלל הווריאציות שלו.
התיעוד המוקדם ביותר של זיקוק באזור העיירה Tain, במזרח היילנד שבו נמצאת המזקקה, הוא משנת 1703. המזקקה החוקית הראשונה הוקמה שם בשנות העשרים של המאה התשע-עשרה. בשנת 1843 רכש מנהל מזקקה לשעבר, בחור בשם William Matheson, חווה שבה פעלה מבשלת בירה וותיקה, והסב אותה למזקקת וויסקי. במקום לרכוש דודי זיקוק חדשים, התארגן וויליאם על דודים משומשים בצורת ראש ברבור, מהסוג ששימש לזיקוק ג'ין, והחליט שהם יוכלו לעשות את העבודה. לכן עד היום הדודים של גלנמורנג'י נראים כמו שהם נראים.
The Men of Tain
גלנמורנג'י מתגאה בכך שהיא משתמשת בחביות רק פעמיים, בשונה מיצרנים אחרים שממלאים את החביות חמש או שש פעמים. כל הוויסקי של Glenmorangie מתיישן תחילה בחביות אמריקאיות המיוצרות מעצי היער של המזקקה, שנטוע בהרי אוזרק במיזורי, ארצות-הברית. לפני שהן מגיעות לסקוטלנד מוחכרות החביות למזקקות כמו Jack Daniel's ו-Heaven Hill, שמיישנות בהן וויסקי אמריקאי במשך ארבע שנים.
בשנות השמונים של המאה הקודמת התחילו ב-Glenmorangie להתעניין ביישון במספר סוגי חביות. קראו לזה Finish והשיטה היתה זהה כמעט ליישון הכפול של Balvenie. רוב תקופת היישון עובר על הוויסקי בחביות שהגיעו מאמריקה, ואז הוא עובר לתקופה קצרה לחביות שיושנו בהם יינות שרי 'אולורוסו', פורט, בורגונדי, סוטרן ועוד, שמוסיפות לנוזל טעמים וריחות משלהן. שמו של התהליך שונה עם השנים מ-Finishing היומיומי ל-Extra Maturation האצילי יותר.
יישון במספר סוגי חביות
Glenmorangie Nectar D'Or: את ה-Extra Maturation, עבר הסינגל מאלט בן ה-12 הזה בחביות ששימשו ליישון יינות סוטרן, שבמערב בורדו. אזור חביב מאוד על פטריות הבוטריטיס, הידוע ביינות הקינוח שנעשים בו. וזו אפילו לא מהדורה מיוחדת של Glenmorangie. הוויסקי משויך לסדרה הבסיסית של המזקקה, לצד Lasanta – בוגר חביות שרי 'אולורוסו' ו'פדרו חימנז', Quinta Ruban שהתבגר בחביות פורט, וה-Original.
יש לו ניחוחות של קליפות הדרים, פירות יבשים ואגוזים. הטעמים שלו עשירים ומורכבים והסיומת ארוכה ומתקתקה עם נגיעות של הדרים, וניל, ג'ינג'ר ואגוז מוסקט. וויסקי שעושה הכל כדי למצוא חן ולפעמים נדמה שהוא אפילו קצת מגזים עם זה. אם תמזגו אותו למישהו ש"לא אוהב וויסקי", יכול מאוד להיות שהוא ישנה את דעתו.
* רשימת מותגי הוויסקי המשתתפים בפסטיבל עשויה להשתנות בהתאם למצאי בחנות ביום האירוע.