נאמן למקור: לקראת פסטיבל הוויסקי בוחרים מומחי הוויסקי של סנהדרינק את מותג הוויסקי האהוב עליהם, והפעם: יוסי בוזנח עם טילינג סינגל גריין VS טילינג סינגל מאלט...
שני הוויסקי הללו שמייצגים בצורה הקיצונית את פילוסופיית הייצור של הטילינגים, הם הסינגל מאלט והסינגל גריין. בתקופתם בקולי, הם היו הראשונים לזקק סינגל מאלט וסינגל גריין. בתקופה בה כל הוויסקי האירי נשלט על-ידי גורם אחד, אשר הקנה לוויסקי פנים רבות אך מיקד את כל מאמץ הייצור בוויסקי בלנדד. הפריצה הזו של טילינג לעולם הוויסקי, גרמה למזקקות הגדולות למרק את הנחושת ולייצר וויסקי חדשים בסגנונות שכבר שנים לא ראינו באירלנד.
אם תשאלו את האירים, הם יישבעו לכם שהם המציאו את הוויסקי, ויביאו לכם אין-ספור אגדות עם ושירים שיוכיחו שהם אלה שפיתחו את הזהב הנוזלי שכולנו כה אוהבים. האירים טוענים לראשוניות על וויסקי. הם והסקוטים מנהלים על כך מלחמה מתוקשרת, מלאת אגו, מוניטין ואינטרסים כלכליים מובנים. אבל אם הם לא יכולים להחליט ביניהם למי מגיעה זכות ראשונים, אז ודאי שאני לא אחליט עבורם.
ראשיתו של עידן
כיום כשאומרים וויסקי אירי, מיד עולה בדמיוננו וויסקי רך, קל יחסית, חלק ומתקתק, פירותי ומדיף ניחוח עצי, אגוזי וונילי נעים וחברותי. אך לא תמיד היה המצב ברור כל-כך ומדובר בהיסטוריה אדירה, רצופה עליות ומורדות - משיאי ייצור בלתי נתפסים ועד הכחדה כמעט מוחלטת של תעשיית הוויסקי באירלנד.
התיעוד הכתוב הראשון של וויסקי באירלנד הוא בן יותר מ-600 שנה. את התנופה העיקרית קיבל כמאה שנים לאחר מכן, כאשר הנרי ה-VIII, הגיע לאירלנד ואיפשר זיקוק ללא רישיון וללא מיסוי. המזקקה הפעילה הוותיקה ביותר באירלנד, היא המזקקה בבושמילס, אשר בעליה הראשון, תומס פיליפ, החל לזקק כבר בשנת 1608. בסוף המאה השמונה-עשרה, כבר היו באירלנד כ-2000 מזקקות פעילות, אשר נהנו מחופש פעולה מושלם, החוק המקומי לא דרש מהן רישיון לפעול והמיסים עוד לא הכבידו על המזקקים.
אולם מצב זה השתנה בשנת 1823. שינוי בחוק העניק יתרון אדיר למזקקות גדולות והכביד על הקטנות עד כדי סגירה. בתקופה זו החל לפתח הכימאי האירי קופי את הזיקוק הרציף, אשר אומץ מיידית על-ידי המזקקים הגדולים, ג'יימסון ופאוור. ובתקופה זו נולד למעשה סגנון הוויסקי האירי אותו אנחנו מכירים כיום.
בזכות האייריש קרים
הנדנדה האירית המשיכה להתל קשות בתעשיית הוויסקי של האי. מגפת הפילוקסרה, שהכתה בכרמי אירופה ופגעה קשות בייצור הברנדי והקוניאק, העניקה תנופה אדירה לתעשיית הוויסקי, ואחר-כך חלה ירידה שכמעט והכחידה את ייצור הוויסקי באירלנד. מלחמות העולם, תקופת היובש בארצות-הברית והחרם האנגלי על הרפובליקה האירית העצמאית, הביאו לקריסה של התעשייה כולה. בתום מלחמת העולם השנייה שרדו באירלנד רק שש מזקקות, בעלות כושר ייצור חלקי או אפסי.
האירים חייבים את תחיית הוויסקי לאיש אחד בשם ג'ו שרידן, ברמן מאזור שנון, אשר רצה להרשים את הלקוחות העסקיים שלו בקסם האירי המקומי. הוא רקח וויסקי, והוסיף לו קפה, סוכר וכף קצף סמיך למעלה. כן, ניחשתם נכון, זו היתה תחילתו של האייריש קרים. בשנת 1952 הגיע לבר עיתונאי אמריקאי, כתב של ה'סן פרנסיסקו כרוניקל'. שהתלהב מהפלא הנוזלי ולקח אתו את המרשם הביתה. האייריש קרים הפך ללהיט אדיר ובשנים שלאחר מכן, כמעט כל הוויסקי האירי שהגיע לארצות-הברית נשתה בצורה זו.
אלטרנטיבה יחידה למונופול
באותה תקופה באירלנד עצמה, שלוש המזקקות הפעילות, ג'יימסון, ג'ון פאוור (שבבעלותו היתה גם מזקקת טולמור דיו) וקורק, קיבלו החלטה על איחוד המזקקות, ייצור יעיל ומחושב ושם חדש. כך נולד בשנת 1966 ה'אייריש דיסטילרי גרופ' שמטרתו העיקרית היתה להשיב את הוויסקי האירי למרכז הבמה העולמי.
ב-1972 הצליחה הקבוצה לשכנע גם את השכנה מצפון - בושמילס, להצטרף לאיחוד ולהפוך בכך את ייצור הוויסקי למונופול של חברה אחת גדולה. בהמשך קיבלו החלטה לסגור את כל מרכזי הזיקוק פרט לשניים, בושמילס ומידלטון. בשנת 1988 רכש קונצרן פרנו ריקארד את קבוצת המזקקות האיריות והפך למעשה לספק יחיד של וויסקי אירי לעולם כולו. בשנת 2005 נמכרה מזקקת בושמילס לקונצרן דיאג'יו.
חלק מהתעוררות התעשייה האירית שייך לכמה יזומות פרטיות אשר החשובה בהן היא זו של דר' ג'ון טילינג, נצר למשפחת מזקקים מהמאה השמונה-עשרה. סבו, וולטר טילינג, הקים מזקקה קטנה בפאתי דבלין, אחת מאלה שלא עמדה בתלאות המאה העשרים. בשנת 1987 חבר ג'ון טילינג למספר מזקקים לשעבר וביחד הם רכשו את המזקקה המולאמת בקולי, תוך שהם מציגים אלטרנטיבה יחידה ומרעננת למונופול המוחלט של 'אייריש דיסטילרי גרופ'. הם היו יצירתיים, אמיצים ומהירי החלטה, ופעלו כגרילה שהפתיעה, חשבה אחרת וייצרה וויסקי אחר ומעניין. הם אף היו הראשונים לשוב ולזקק סינגל מאלט וויסקי, תוך שהם מפיחים חיים במותגים שנדמה היה שעברו מן העולם.
פילוסופיית ייצור חדשנית
"אני אשמח לחבר אותך למפיץ ראוי", אמרתי. "את זה תצטרך לסגור כבר עם ג'ק, הבן שלי. אני יוצא לפנסיה", הוא אמר בצחוק. ג'ק הגיע, התחברנו והתחלנו בתהליך יבוא של הוויסקי לישראל, תהליך שנפסק לצערי. הוויסקי הגיע לישראל רק כמה שנים מאוחר יותר כאשר משפחת טילינג מכרה את המזקקה לקבוצת 'בים גלובל'.
משפחת טילינג עצמה לא שכחה את ההיסטוריה הפרטית שלה ושאפה תמיד להקים מזקקה בלב דאבלין, אשר בעבר היתה מרכז הזיקוק של תעשיית הוויסקי האירי. הם רכשו והקימו מזקקה קטנה, 'טילינג' שמה, אשר נפתחה לקהל בשנת 2015. פילוסופיית הייצור שלהם חדשנית ומלאת יצירתיות ומחשבה מקורית, תוך שהם מכוונים לוויסקי רך, חלק ומלא נשמה. כמו תמיד, מטרתה של המזקקה היא להוות תחרות רעננה ואלטרנטיבה לענקי הזיקוק.
המעבר לקראפט וויסקי
הוויסקי הראשון היה היבריד, חיה שהרשויות לא רצו לקבל. הוא יוצר יחד עם מזקקת ברוכלדי והיה שילוב ייחודי של 85% מאלט וויסקי מברוכלדי ו-15% מאלט ויסקי ממזקקת קולי. בעקרון הוא מאלט, אך לא נמצאה לו הגדרה חוקית ונאסר על ברוכלדי לשווק אותו. הוויסקי נשמר בחביות ויצא לראשונה תחת המותג טילינג.
טילינג סינגל מאלט הוא שילוב מאלטים חסר גיל, אשר הוויסקי הוותיק ביותר בו, הוא משנת 1991. הוויסקי עובר יישון בחמישה סוגי חביות שונים: שרי, פורט, מדירה, שרדונה מבורגונדי וקברנה סוביניון מקליפורניה. הוא עשיר ומלא טעם, רך ומלטף, ומשלב ניחוח לימוני יחד עם צימוקים ופירות יבשים, קליפות הדרים ומעט שוקולד. וויסקי מתובל בעל מרקם שמנמן ומתיקות שמחברת בין כל חלקיו.
טילינג סינגל גריין זכה כבר עם יציאתו לעולם לכתר הגריין הטוב בעולם בשנת 2014. הוויסקי הזה שעובר יישון בחביות קברנה סוביניון קליפורניות, הוא מצד אחד חד, פרחוני, בעל ניחוח חביות היין מורגש בו; ומצד שני הוא דבשי, עשיר בטעמי וניל, קוקוס, קרמל ואגוזים. בסיום מתפרץ ממנו תיבול מרתק שנשאר אתך זמן רב.
* רשימת מותגי הוויסקי המשתתפים בפסטיבל עשויה להשתנות בהתאם למצאי בחנות ביום האירוע.