סליחות: הגזוז של הוויסקי

כותבי הסנהדרינק מכים על חטא ומבקשים מחילה. והפעם: גיא רובננקו מבקש סליחה מהדרינק שהוא אף פעם לא הבין - עד לפני שבוע - ויסקי סודה

אף פעם לא אהבתי אותך. לא הבנתי מה הטעם בך, לא סבלתי את הטעם שלך. חשבתי שאתה שילוב מיותר של שני דברים טובים ושאתה משקה שראוי לאנשים כמו בלייק קרינגטון משושלת. ויסקי-סודה, ידידי, טעיתי ואני רוצה לבקש ממך סליחה.

מעט ויסקי, הרבה קרח, המון סודה. זה כל הסוד (שאטרסטוק) זה לא שיש לי בעיה למהול ויסקי. אני אוהב ויסקי עם קרח, אפילו המון קרח כשמדובר ביום קיץ חם, אבל כשמוזגים מנה של ויסקי ומוסיפים לה הרבה סודה מקבלים משקה לא טעים. דווקא עכשיו, בתזמון מופלא לפני יום כיפור, ראיתי את האור. ומי הראה לי אותו? תאילנדים, העם שאחראי לאחד מהמטבחים הטובים בעולם ולכמה ממיני הוויסקי הגרועים בתבל. את המנהג המקומי של שתיית ויסקי עם סודה הכרתי, אבל התייחסתי אליו בביטול. העדפתי לשתות בירה או מקסימום ויסקי עם כמה קוביות קרח. לפני שבוע הלכתי לאכול עם חברים מקומיים במסעדה השוכנת על גדת נהר הצ'או פראייה ליד בנגקוק. הזמנו ויסקי מקומי, שהגיע כרגיל מונח על שולחן-עגלה קטן לצד שולחן האוכל, יחד עם דלי קרח וכמה בקבוקי סודה. המלצרית פתחה, ערבבה ומזגה לכל סועד בזמן שאנחנו שקועים בשיחה. לקחתי שלוק ופתאם זה היכה בי – וואלה, ככה צריך לעשות את זה! עד היום בכל פעם שהכנתי לעצמי ויסקי-סודה הייתי מוזג מנה יפה של ויסקי לכוס, מוסיף טיפה סודה, קובייה או שתיים של קרח – לוקח שלוק ומקלל את עצמי על זה ששוב הרסתי דרינק. אבל בתאילנד עושים דברים אחרת: מוזגים ממש מעט ויסקי – אולי שליש מנה במונחים מערביים, לא יותר – לתוך כוס גבוהה מלאה עד תום בקוביות קרח גדולות, ואז סוגרים את המשקה עם המון סודה. התוצאה היא מעין גזוז אלכוהולי עם טעם נעים של ויסקי שאפשר לשתות בשלוקים גדולים בארץ טרופית חמה (תאילנד או ישראל, תבחרו). מדובר במשקה קיץ מושלם כשכבר אין כוח לשתות עוד בירה מכבידה על הבטן; זה הולך מעולה עם אוכל תאילנדי ומן הסתם כל אוכל מתובל אחר; אפשר לשתות מזה גלונים בלי להמעך כלל; ואפשר לקחת את הוויסקי הגרוע בעולם ולהפוך אותו לדרינק לגיטימי. לדעתי בכלל צריך להגיש את זה מראש בכוסות של חצי ליטר.