יוסי בוזנח עם חמישה יינות נפלאים לחובבי יין סקרנים. הפרמטרים לבחירה – איכות, מחיר נגיש יחסית ונוכחות סדירה על המדפים לאורך כל השנה
עם השנים, ובעוונותי הרבים, אני מוצא את עצמי פוסח על היינות עתירי המחיר. אין לי ספק שהם נפלאים, אך טירוף מחירי היין העילי הפך אותם נדירים וכמעט בלתי מושגים לרובנו. הלוואי שהייתי חכם ובעל ניסיון כשהייתי סטודנט תפרן ואידיוט. אז שתיתי בקבוק של שאטו בראן קאנטנק 1983 עם פיצה. כרם שבו, שנין בלאן 2010: כשפגשתי את היין הזה לראשונה, בבציר 2009, טעמתי והסתכלתי בתמיהה על פרצופו המחוייך של הג'ינג'י. "זה השנין בלאן?" והוא מהנהם (שילוב של מהנהן ומהמהם) באושר. "גבריאל, תסביר לי מה זה היין המטורף הזה?" "לא יכול", הוא אומר בחיוך, "רק מקווה שאתה אוהב אותו כמוני". גבי זה אח וגם יינן משובח. בציר 2009 איננו אתנו עוד, אבל רק המחשבה עליו גורמת לי להזיל כאן ריר. הבציר החדש מאופק יותר אבל הניגוד המופלא בין עוצמה ועידון נמצא שם תמיד, כמו גם הניגוד בין פרי בשל לחינניות ובין הג'ינג'י הקשוח והמחוספס לרכות הנינוחה של השנין המשובח הזה. 95 ₪. יקב אורטל, תל שיפון 2010: את האדומים מבציר 2010 שנאתי. בראש ובראשונה כי זה היה הקיץ הראשון של שישקו וחם ממנו לא היה. טבעתי בזיעה של עצמי. אפילו בסטנדרטים של ארצנו הקטנה היה חם כל כך עד שהאדומים, כבדים ומסורבלים גם כך, התפוצצו מגודש אלכוהול וריבת פרי. ואז נתקלתי בתל שיפון של יקב אורטל, יין מאוזן ששבה את לבי. הפרי בשל עד תחושה של דובדבן מתוק ולא יותר, החמיצות נעימה ולרגע לא נעלמה, היין חלק ועגלגל, רך עד שנדמה שהוא מעסה את החיך, ומאז אני פשוט מחייך. 85 ₪. נדאל, שארלו, קטלוניה 2011: אני מאוהב, ידידי, ולא ביין הפעם. אני מאוהב בסילביה נדאל, בעלת היקב, אצילה קטלונית צנועה, אלגנטית ומרהיבה ביופייה. אותי היא שבתה בפעם הראשונה כשערכתי הדרכה על יינות היקב שלהם ביועזר בר יין השם יקום דמו. היין הוא יין לבן דק ומלא עומק, השארלו הוא זן קטלוני יחודי. ברוב המקרים תפגשו אותו בקאווה שלכם, במקרה הזה הוא אחראי לאחד היינות מהנעימים והטעימים ששתיתי זה שנים. חושבים שזה רק בזכות סילביה? תטעמו. 90 ₪. פוג'ופוקו, צ'קו 2009: יין קסום המגיע מדרום מערב טוסקנה. איזו אלגנטיות, פשוט ריחפתי עם הקברנה סוביניון המצוין הזה. הוא אמנם לא בנוי לקשר עם כל אחד, והדבר האחרון שאפשר לחשוב עליו כששותים זה שהוא קברנה ים תיכוני מצוי, אבל אם תפתחו את הראש ותתנו לו לטפטף פנימה בהרמוניית טעמים הוא יגרום לכם לרחף בדמיון למארמה מכורתו. 90 ₪. קוט דה רון, ז'אן לואי שאב 2009: החבר'ה האלה מגדלים ענבים מאז שגרשו אותנו מספרד וגם אם הוא לא שסק, כוכב העל של יינות הרמיטאג', אני רוצה להתמקד באח הקטן. יין מחוייך ומעניין, מיוצר משילוב של סירה וגרנש ומושך בכל פרמטר – צבע נהדר, משחרר לאוויר ריחות משגעים וכל כולו אומר הבו לנו נתח קצבים.