סגול כהה: יינות מלבק

כשאומרים מלבק חושבים מיד על ארגנטינה, שהפכה בשנים האחרונות למעצמה של זן זה. אבל למעשה, דווקא צרפת היא ממלכת המלבק...

מקורו של המלבק (Malbec) בבורדו שבצרפת, שם הוא משמש אחד מחמשת הזנים המותרים לשימוש בממסכי האזור, לצד הקברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. מבין החמישה, כיום מלבק הוא הנדיר ביותר, שכמעט ולא פוגשים בו עוד ביינות, ואם כן - אז נדיר שהוא יהווה יותר מ-2%-3% מהבלנד, לפחות ביינות ה'נחשבים' של האיזור.

האיזורים שלמרגלות הרי האנדים מפיקים יינות משובחים ביותר ששמם של חלקם כבר יצא למרחקים... (צילומים: יח"צ) למעשה, זהו מצב חדש יחסית. עד לשנת 1956 היה המלבק דומיננטי מאוד בבורדו רבתי, אלא שאז הגיע גל קור אדיר, 'קרה' (Frost) שהחריבה 75% מהיבול. חקלאים רבים באזור פשוט העדיפו לנטוע קברנה סוביניון ומרלו במקום המלבק וכך, כמעט באחת, הוא נדחק לשוליים. לא רחוק מבורדו, בדרום-מערב צרפת, נמצא אזור קאהור (Cahors), ממלכת המלבק של צרפת. גם בקאהור נפגעו כהוגן מאותה קרה, אבל שם דווקא שמרו אמונים לזן ונטעו אותו מחדש, אולי כיוון שאז היו יינות קאהור פופולריים מאוד, אף יותר מבורדו. עד היום קאהור נחשבת למזוהה ביותר עם מלבק, באופיו הקלאסי והבשרני, שם הוא מהווה לפחות 70% מהיין (השאר יהיו מרלו וטאנאט). גם בעמק הלואר אפשר למצוא עוד קצת מלבק (שמתערבב שם עם גאמאיי וקברנה סוביניון), אבל גם שם אנו פוגשים באותו הסיפור: פעם הוא היה מאוד פופולרי, היום הוא פינה את מקומו לקברנה פרנק. וארגנטינה? מה פתאום ארגנטינה? איך ארגנטינה? דומינגו פאוסטינו סארמיינטו, נשיאה השביעי של ארגנטינה, ביקש מאגרונום צרפתי שיביא דוגמאות של זנים צרפתיים לארגנטינה. זה היה באמצע המאה ה-19, ודווקא המלבק מצא-חן במיוחד בעיני הארגנטינאים. תנאי הגידול היטיבו עם הזן, אופיו תואם את רוח ה"עולם החדש" של יינות בשלים וכבדים, והארגנטינאים הצליחו לנכס לעצמם את הזן ובכך ליהנות מיתרון יחסי של בידול בזירה הבינלאומית. עד היום המלבק הוא זן ענבי היין הנטוע ביותר בארגנטינה. האיזורים הגבוהים ביותר במנדוזה, למרגלות הרי האנדים, הם המפיקים את היינות המשובחים ביותר, אשר שמם של חלקם כבר יצא למרחקים. מלבד ארגנטינה, אפשר למצוא מלבק גם בקליפורניה, שם הוא זכה להיקף נטיעות בסוף שנות ה-90 ותחילת האלפיים. גם בישראל אנחנו מתחילים לראות את המלבק יותר ויותר, כחלק מממסכים ובתור יינות זניים, והתוצאות דווקא לא רעות בכלל. ב-2007 היו אלו אנשי יקב טפרברג שהציגו לראשונה מלבק ישראלי, אבל מאז יקבים רבים הצטרפו לחגיגה, והמלבק הממזרי הזה של טפרברג הוא אחד היינות החביבים על המדף בארץ, ויש לי הרגשה שעוד נכונות לנו הפתעות מהזן. מהמלבק עב הקליפה ורב הטאנינים מייצרים יינות עפיצים, שחורים כדיו, בשרניים וכבדים, אשר הטובים והקלאסיים שבהם יזדקקו לזמן רב של יישון בבקבוק עד שיגיעו לפרקם. אוהבים לדבר על תה שחור כאחד הריחות המאפיינים מלבק, אם זה עוזר למישהו. אבל הפעם נעסוק דווקא ביינות מלבק קלילים הרבה יותר, פשוטים וזולים וזמינים לשתייה. כאלו ששמים את הפרי הבשרני במרכז, והם בהחלט שווים היכרות. פרפל מלבק - בקבוק
Malbec, Purple, Lagrezzette 2014 למרות ששמו המקורי ההיסטורי באזור קאהור היה קוט (Cot), היום נתקלים בעיקר בשם מלבק, לדעתי בשל הפופולריות לה הוא זכה תודות לארגנטינה. התווית הזו, היין הפשוט והצעיר של אחוזת לגרזט, מהנחשבות שבקאהור, בכלל מנסה לקרוץ לעולם החדש ולהתחרות בהיצע הרב (ובמחירים) של הקולגות/המתחרים מדרום-הכדור. די להעיף מבט בתווית: Purple, רמז לצבעו העמוק של היין, מתנוסס על התווית, ומתחת הכיתוב The original Malbec, כמו ניסיון להחזיר עטרה ליושנה ולהזכיר מי היה כאן קודם. לראות תווית של יין צרפתי עם כיתוב על טהרת האנגלית, הוא לא עניין של מה בכך, כמו שאתם מתארים לעצמכם (עד לפני כמה שנים היין עוד נקרא 'סגול' בצרפתית). היין הזה הוא בהחלט יותר 'מלבק', באופיו הארגנטינאי, מאשר 'קאהור', בניגוד מסוים ליינות בסדרות הגבוהות יותר של היקב, המתהדר בשירותיו של יועץ היין המהולל ורב הפעלים מישל רולאן (שכמובן מייעץ גם ללא מעט יקבים בארגנטינה, אבל זו לא חוכמה גדולה, שכן הבחור מייעץ בערך בכל מקום בו מייצרים יין...). צבע סגול עמוק, שופע פרי, בשרנות עדינה של הפרי מורגשת. חנפן, פשוט ונעים. יבואן: אחים שקד. מחיר: 70 שקל

Zuccardi, Malbec Serie A 2013

הגירסה הארגנטינאית שנחתה על השולחן מציעה קצת יותר מהכל. הענבים מגיעים מעמק אוקו (Valle de Uco), אזור גידול גבוה למרגלות האנדים. חלק מהיין עבר יישון בחביות, שנותנות מסגרת תומכת לפרי המתפרץ. בשרני, מתובל, וכבד למדי. מייצג היטב את המלבק הארגנטינאי, ובהחלט עושה חשק לאיזה אסאדו לצדו. יבואן: אחים שקד. מחיר: 65 שקל

אז מי מנצח, הצרפתי או הארגנטינאי? הצרפתי מודרני, בינלאומי, ופחות מייצג את האזור, אולי, אבל נעים וטעים. הארגנטינאי דווקא מנסה להיות צרפתי שכזה, היקב מרבה לדבר על ייצוג הטרואר והתערבות מינימלית ביקב, לכאורה אולד סקול. לא יודע מה יותר טעים לי, זה מבלבל אותי לגמרי. ובכלל עכשיו אוגוסט, וחם לי, ואין לי שום סטייק על הצלחת, והמזגן כבר התעייף. אני חושב שאני צריך בירה. תכריעו אתם בקרב על המלבק...