יוסי בוזנח יוצא לחזות בפריחת גבעונית הלבנון ביער יתיר כי זה בדיוק הזמן. טוב נו, וגם כי המחשבה על הקיץ עושה לו פריחה...
יוסי בוזנחמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
רגע לפני שהחורף נגמר לו, יוצא יוסי בוזנח לחזות בפריחת גבעונית הלבנון ביער יתיר. למה דווקא עכשיו? כי זה בדיוק הזמן. טוב נו, וגם כי המחשבה על הקיץ שעוד רגע כאן עושה לו פריחה...
סוף פברואר, החורף האחרון היה מעט חריג, אבל דווקא בדרום נמדדו כמויות גשם גדולות מהממוצע השנתי. זאת, בצירוף טמפרטורות נמוכות מאד, יצרו תקופת חורף מושלמת לגפנים בדרום-הארץ בכלל, ובאזור ייחודי כמו יער יתיר בפרט. וכעת, בסיומו המעט מוקדם של החורף, נמצאות הגפנים לאחר זמירה בשלבי התעוררות ראשונים.
מתברר שהטבע, גם הוא יודע דבר או שניים על טרואר והתאמה מיטבית של החי והצומח לאזור הגידול... (צילומים: יח"צ) גם הטבע יודע איזה דבר או שניים על טרואר והתאמה מיטבית של החי והצומח לאזור הגידול... (צילומים: יח"צ)
שמורת הר עמשא, וההר המתנשא לגובה של 859 מטר ומהווה נקודת תצפית על כל הסביבה, נמצאת בנקודה גיאוגרפית מובחנת מאד, ומהווה את החיבור בין שלושה אזורי אקלים: הרי יהודה מצפון, מדבר יהודה ממזרח והנגב מדרום ומערב - והיא גם זו אשר נתנה את שמה לבלנד האדום המרשים שמייצר ערן גולדווסר, יינן יקב יתיר. לגפנים ייקח כמה חודשים בכדי להגיע להבשלה ולבציר, אך תקופה זו היא הצבעונית, הססגונית והמרהיבה בתקופות השנה עבור פרחי הבר של יער יתיר והר עמשא: אירוסים, גרניון, דמומית וזהבית, חבלבל וחוחן, הם רק חלק ממגוון הצומח המרהיב שמקשט את ההר והשמורה בסוף החורף ותחילת האביב.
התקשרתי ליעקב בן דור, מנכ"ל יקב יתיר, לקשקש קצת על החורף שעבר, בן דור, למי שלא מכיר, הוא לא פחות מאשר השיקוף האנושי של הטרואר של יער יתיר והר עמשא. אהבתו לאזור הגידול הקסום בו הוא פועל, הופכת אותו לחלק ממנו, לשיקוף מילולי כמעט משכר של היער והסובב אותו. אעז ואמר שאיני מכיר עוד אדם בענף היין, אשר נספג כל-כך עמוק בקרקע ובנוף אזור הגידול שלו ומשקף בצורה האותנטית ביותר את הגיאוגרפיה, הגיאולוגיה, החי והצומח, ההיסטוריה היהודית והתרבות האנושית אשר מקיפים אותו.
יתיר הר עמשא 2011 - בקבוקתגיד, מה שלום היער? שאלתי בחיוך וקיבלתי מבול מתלהב של מילים על פרח בר מרהיב ביופיו אשר הקדים לפרוח השנה. "לבוא לפה יוסי, זו חובה, עכשיו! ההר מכוסה פריחה נפלאה של גבעונית הלבנון, פרח בר נדיר שניחן במבנה של עמוד אשר ממנו נשפכים לצדדים פעמונים קטנים ויפהפיים. פה באזור הוא מקבל מופע ייחודי וצבעוני מאין כמותו, אשר הינו ספציפי ואינו מקביל לאחיו בצפון. בגליל ובשאר האזורים, מקבלת פריחת הגבעונית צבע לבן עד חום בהיר ואילו אצלנו, זה סגול עד חום כהה, כתמי קרקע שלמים מתמלאים בפריחה הנדירה, ממש כמו סינגל ויניארדס שבחר לו הטבע". מתחילים לראות אותו מיד כשעוברים את בסיס הנח"ל קריות לכיוון צפון, ומשם בריכוזים תחומים, המבודדים זה מזה.
מתברר שהטבע, גם הוא יודע דבר או שניים על טרואר והתאמה מיטבית של החי והצומח לאזור הגידול. וכמוהו פועל לו היקב, אשר נטע את הכרמים שלו ביחידות קטנות, בנות שבעה עד אחד עשר דונם כל אחד, ויצר למעשה כשבעים סינגל ויניארדס אשר מהם התחבר לו הפאזל המשובח הנקרא יינות יקב יתיר, וכך נראה כאילו גם שמורת הטבע הר עמשא בחרה לה את הטרואר המושלם לפריחת פרחי הבר שלה. לא בצורה ספונטנית, אלא רק בקרקעות בעלות המליחות והחומציות הנמוכה ביותר ומן העבר השני את אלה בהן נאגרה כמות המים הגדולה ביותר במהלך החורף, ושם בחר לו הטבע לרכז את פריחת גבעונית הלבנון, בכתמי קרקע מופרדים הנראים כמו פסיפס חי ומרהיב ביופיו.
וכמה זמן זה נוכל לחזות בפריחה שכזו? "לא הרבה", היתה התשובה, "בין שבועיים לשלושה". אותי שכנעת! בשבת נוסעים לראות לנו גבעוניות סגולות. ויעקב, אני יודע ששבת, אבל בבקשה תשאיר לי בקבוק הר עמשא עם פותחן וכמה כוסות בכניסה ליקב, ניקח אותו אתנו לפיקניק קטן לפני שקופצים לצהרים של גינס במוזה. לחיים איש יקר, ד"ש לערן ותמשיכו לעשות יין נהדר.
