אולי במקום להתלונן על חרם בתל אביב תייצרו יינות שיש בהם פריצת דרך סגנונית, בידול זני ותמורה טובה למחיר? יוסי בוזנח עונה לטענות אנשי היקבים ביהודה ושומרון על קיפוח ולא מתחמק מעיסוק באידאולוגיה, ברגולציה ובשאר שרצים
יוסי בוזנחמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
אולי במקום להתלונן על חרם בתל אביב תייצרו יינות שיש בהם פריצת דרך סגנונית, בידול זני ותמורה טובה למחיר? יוסי בוזנח עונה לטענות אנשי היקבים ביהודה ושומרון על קיפוח ולא מתחמק מעיסוק באידאולוגיה, ברגולציה ובשאר שרצים
השבוע התראיין יעקב ברג, מנכ"ל יקב פסגות, לערוץ 7 וטען שהחרם האירופאי על מוצרים מהתנחלויות התחיל בתל אביב, ושמסעדות תל אביביות מסרבות להחזיק יין מיהודה ושומרון. או במילים אחרות – אנחנו, שמאלני תל אביב, הם אלה שמחרימים את יינות יקבי השטחים בכלל ואת יינותיו בפרט. כמי שמצוי בשיקולי בחירת יין לתפריטי מסעדות - בעוונותי הרבים אני מייעץ בתחום כבר לא מעט זמן למספר מסעדנים מובילים ומלווה באופן שוטף את שינוי התפריטים והכשרת והדרכת הצוות - אשמח להבהיר את הנושא ולהאיר מספר נקודות שהאדון ברג שכח לציין.
ראשית, הלוואי ותל אביב היתה שמאלנית כפי שנטען. אני חושש שבדומה למצבם של מיעוטים אחרים במדינת ישראל, זו העיר היחידה שלמיעוט נרדף כמונו יש בה חופש חיים וביטוי. והנה עובדה שאי אפשר להתווכח אתה – על פי ועדת הבחירות המרכזית, בבחירות שנערכו בינואר 2013 התפלגו הקולות בתל אביב כך: 60% לגוש הימין ולדתיים, 40% לגוש השמאל ולכל נספח אחר אפשרי. כך שברור שהרוב המוחלט גם בתל אביב אינו שמאל.
חוקי השוק
ולעצם הטענות. טוב שהאדון ברג מסייג את דבריו למסעדות תל אביב, שהרי אפילו בעמוד האינטרנט של היקב שלו מופיעות לא פחות מ-29 חנויות יין בתל אביב בהן נמכר היין שלו. מספר שלעצמו מבטל כל טענת קיפוח מסוג כלשהו ומשאיר רק עניינים מסחריים של ביקוש והיצע. בשוק היין הנוכחי מתקשים רבים מן היקבים למצוא את מקומם במסעדות תל אביב המובילות. מספר מסעדות התדמית אינו גדול וכולם רוצים להיות שם, מן הצד השני תפריט יין לא מוגבל ומלאי מיותר הם אסון כלכלי עבור המסעדה . כך יוצא שיקבים רבים המייצרים יין טוב אינם מוצאים את מקומם בתפריטי מסעדות אלו. זה פשוט לא אפשרי להחזיק את כולם, וכל מסעדה בונה את תפריט היין כך שיתאים לשאר מרכיביה - סגנון אוכל, מחיר, כשרות, מאפייני אוירה, מיקום המסעדה וקהל היעד אותו היא רוצה להשיג.
המסעדנים מחפשים בידול סגנוני וייחוד זני (צילום: שאטרסטוק) המסעדנים מחפשים בידול סגנוני וייחוד זני (צילום: שאטרסטוק)
תפקידם של היקבים הוא לבנות את המיתוג והביקוש ליינותיהם. אנחנו המסעדנים לא רוצים ולא מתכוונים להיות הגוף המחנך. האינטרס הכלכלי ברור לחלוטין - יין שנמצא בתפריט ולא נמכר פוגע ישירות ברווח הגולמי של המסעדה, וגם כך מדובר בעסק גבולי מבחינת רווחיות. אין לנו שום אינטרס להתעסק עם יינות הדורשים מאמץ מכירתי יוצא דופן, ללא שום קשר למוצאם, דתם וזהותם, בדיוק כפי שלא תישאר בתפריט מנה שאינה נמכרת. מי שרוצה למכור במסעדות יתכבד ויבנה לו מותג שיעצים את דרישת הקהל. לי אישית קשה לזכור שלקוח ביקש ממני אי פעם יין של יקב פסגות.
מסעדות הן גופים מסחריים. ככאלה הן מנסות למעט ככל הניתן במספר הספקים, כדי לייצר נפח עבודה משמעותי מול כל ספק וכך להגיע למחירי הקניה המיטביים האפשריים עבור היינות. יקבים קטנים ובודדים תמיד יסבלו ממצב זה, לכן הם חייבים להפוך את היינות שלהם למושא קנייה מושך ואטרקטיבי יותר עבור המסעדה: יין כזה חייב להיות תמורה יוצאת דופן למחירו. לא מדובר כאן רק בתמורה הנמדדת בטעמו האישי של מסעדן זה או אחר, אלא בעיקר בתמורה המסחרית - קלות המכירה, היכרות הקהל עימו ומקום ייחודי בתוך התפריט בזכות זן או סגנון ייצור.
יקב פסגות, אם נמדוד אותו באמות המידה האלו, אינו מתבלט ביחס למתחריו הרבים. אין ביינות שלו פריצת דרך סגנונית ועוד פחות מכך בידול זני ייחודי. אם באותו מחיר של אדום של יקב פסגות ניתן לרכוש פטיט קסטל - אמרו לי אתם, מה קל יותר למכור?. מחירו של קברנה סוביניון פסגות זהה לזה של ירדן קברנה סוביניון, מודל יינות האיכות הישראליים לדורותיהם והמפורסם שבהם. אני משאיר בידיכם את הבחירה - איזה יין מבין שניהם הייתם מכניסים לתפריט? מעטים היקבים בשטחים, אשר בורכו בבידול סגנוני מעניין וביינות המעוררים סקרנות אצל המסעדנים והקהל. יקב גבעות ויקב גוש עציון הם מהבולטים שבהם.
על אידאולוגיה, רגולציה ושאר שרצים
עם זאת, לא אתחמק מלהתמודד עם טיעונו האידיאולוגי של מר ברג. לעניין ההחרמה - אין ספק שקיימת בציבור מסוים הסתייגות מיינות של יקבים הממוקמים ביהודה ושומרון. לא ניתן להתעלם מהעובדה שיש מחלוקת לגבי מעמד השטחים והיא משפיעה בכל התחומים, גם בבחירת היין. ברוב המקרים זה לא גורם לדחייה אוטומטית, אך כשמכניסים לשיקולים את שני הגורמים המסחריים שהובאו קודם, כדי להיכנס אל תפריט היין צריך יין מהשטחים, אם אינך מתחבר אל הנרטיב שהוא מייצג בטבעיות, להצדיק את קיומו ולמצוא חן בעיני המסעדן בצורה יוצאת דופן. יודע מר ברג שעל אף סלידתי מנוכחותנו בשטחים ודעותיי באשר לשליטתנו בהם ביקרתי ביקב שלו ולא החרמתי אותו.
כאשר מדברים על אפליה וחוסר איזון הרי שהסיבה המרכזית שהיקבים ביהודה ושומרון, ופסגות בתוכם, מוצאים את עצמם בנקודת פתיחה נחותה אצלי, היא חוסר השוויון שזועק בכל מה שקשור לעמידה ברגולציה ובהכפפת תקני מדינת ישראל אליהם. לצרכן הישראלי ולצרכן בחו"ל, אשר אינם מודעים לקשיים העצומים בהם נתקלים יקבים בארץ, נדמה כי כולם שווים בפני הרגולציה. אבל רק אלה הנמצאים בתחומי ישראל (במקרה זה כולל הגולן) מוכרחים לעמוד בה. יקבי יהודה ושומרון אינם כפופים לרגולציה, בדיוק כפי שאין דינה של חריגת בניה בתל אביב כדינה של חריגת בניה בפסגות.
קחו לדוגמא את נושא הנטיעות. הראו לי יקב אחד בתחומי מדינת ישראל היכול לנטוע היכן שבא לו, להחליט על גבעה או שטח המתאים לו לכרם ופשוט לנטוע. בלי צורך באישורים, רכישת האדמה, קבלת היתרים ומה לא. רבים הם חברי הייננים אשר משוועים לחלקת אדמה לנטיעה. נעבור לנושא הקמת יקב. במדינת ישראל הכרם הוא נחלת משרד החקלאות, אך היקב הוא תעשייה ולכן נמצא במשרדו של האח בנט. מה שמביא למצב אבסורדי: ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה לא ניתן להקים יקב בשטח הכרמים או בקרבתו. סליחה, חוץ מאשר במדינת השטחים. שם לא רק שאפשר להקים את היקב איפה שרוצים, אלא גם מקבלים לזה מענק. ואני כבר לא מדבר על רגולציית תקן התוויות - המחייבת את הצגת הפרטים בצורה ברורה, במגבלות גודל אותיות ובתכני חובה - שמרבית היקבים בשטחים לא עומדים בה. מבחינתי כאשר זה המצב הרי דווקא היקבים בשטחים זוכים ליתרון משמעותי שעלי אישית אינו מקובל.
כל עסק, ויקב בפרט, מקבל החלטה לגבי מיהו קהל היעד שלו כחלק מאסטרטגיה שיווקית. מפגישתי עם יעקב ברג התרשמתי שהוא אינו חקלאי שמייצר יין כי כך נהוג במשפחה עשרה דורות. הרושם שלי היה שהוא איש עסקים ממוקד וממולח ואין לי ספק שהוא פילח את קהל היעד שלו בצורה ברורה. מרכז המבקרים של היקב וסרטון ההדרכה, שנראה כאילו יצא ממחלקת ההדרכה של דובר צה"ל בשיתוף המחלקה להתיישבות של הסוכנות, מצביע יותר מכל על הבנה ופילוח השוק: יהודים, דתיים, אם אפשר תושבי חוץ וחו"ל, אשר יעשו כל שביכולתם לפרגן לישראל, והייתי מעז להגיד גם תוך ניצול תחושת האשמה שלהם שהם לא כאן. בנוסף - קהל ישראלי אמיד, דתי ובעל נטיה חזקה ימינה. בחירתו של האדון ברג להקים את היקב בפאתי רמאללה ולא בפאתי מצפה רמון היא אידיאולוגית ואסטרטגית. שם הרי היסטוריית ייצור היין עתיקה לא פחות ותנאי הגידול ייחודיים אף יותר, ובחזונו של בן גוריון היה הנגב ולא השטחים סמל החלוציות ומרכז ההתיישבות. הקמת היקב במקומו הנוכחי מעבירה מסר ברור ומוחלט לגבי תפיסת השטח המדובר. והרי כאן יש לנו מחלוקת אדירה, אז מדוע מצפה האדון ברג ממני להיות שופר ליצירתו? פנה אל קהל היעד שלך. אני וחברי לא היינו ולא נהפוך לצרכני יינות יקב פסגות.
יקבים כגון פסגות פונים מטבעם לקהל הלקוחות הדתי. אז אדרבא, שיפנה אל קהלו העצום וימכור את יינות יקב פסגות בכל המסעדות הכשרות, אני לא מנסה למכור יינות לא כשרים בבני ברק, אז מדוע מתעקש היקב למכור את היין דווקא לנו השמאלנים, אוכלי השרצים שלא שומרים נידה? הרי יין הוא המוצר המזוהה ביותר בעולם עם חלקת האדמה ממנה יוצר ועם התרבות ופילוסופיית החיים של יוצרו, איך אפשר להתעלם מזה כשמחליטים איזה יין לרכוש? עזוב אותנו לנפשנו והשאר אותנו, כדבריך, עם היין של "השמאלני הקיבוצניק".
