לינוי אשרם, האלופה האולימפית הטרייה בהתעמלות אמנותית, שוחחה הבוקר (ראשון) יחד עם הוריה אורן וחדווה בתכניתם של ענת דוידוב וגולן יוכפז ב-103FM, ודיברו על הישג השיא שלה, שהגיע אחרי שנות אימונים רבות והקרבה עצומה.
הצלחתם לישון?
חדווה: "אני לא כל כך".
אורן?
"אני? אני ישנתי טוב טוב".
יפה. למה לא הצלחת לישון חדווה?
"האדרנלין עדיין זורם המחשבות, אח"כ הסתכלתי שוב פעם על התחרות, בשקט עם עצמי".
מה חשבת? את בסגנון אבא של ארטיום שיכלה לעשות יותר טוב?
"אני חושבת שלינוי תמיד באה ועושה את הכי טוב שהיא יודעת גם כשלא הולך לה היא יודעת להרים את עצמה. היא כל כך רוצה את זה".
זה מדהים, תרגיל אחד ופתאום את חושבת אוי הנה זה הולך ליפול ואז היא נותנת 200 אחוז. אורן?
"זה עובד בכך שהילדה שמה 'פרס' (PRESS) על עצמה, הבינה את המצב. הסבירו לה את המצב ומפה היא נכנסה ל'אני חייבת לסיים את זה בהכי טוב שאפשר'".
טוב שזה קרה?
אורן: "לדעתי כן".
אם זה היה הולך חלק אולי התוצאה הייתה בינונית יותר?
אורן: "חדווה אמרה שלינוי תמיד נותנת את המאה אחוז שלה".
עשינו לכם הפתעה, אנחנו מנסים להעלות את לינוי עכשיו מטוקיו. לינוי, בוקר טוב. דברו אנחנו מיותרים.
חדווה: "יאו לינוי את לא מבינה כמה אנחנו מתרגשים ומחכים לך, מחכה לך עם חיבוק. יאו תבואי כבר".
לינוי: "גם אני מחכה יש לנו פה עוד יומיים ואז נגיע ישר לארץ. מחכה לבוא אליכם ולהיות איתכם. לא הייתי איתכם שנה שלמה מרוב שהייתי בווינגייט".
חדווה: "עשית את זה, ועשית את זה בגדול אני גאה בך אמרתי לך שאת המיוחדת שלי, המיוחדת, המיוחדת בעולם".
אורן: לינוי את זוכרת מה כתבת בספר המחזור בכיתה ו'? היום ראיתי את זה. לינוי כתבה שכולם יזכרו אותה כרקדנית מספר אחת. היום הגשמת את זה. אני התמוטטתי בבוקר כשראיתי את זה".
שאלנו את אמא ואבא איך הם ישנו, איך את ישנת?
לינוי: "לא ישנתי, ישנתי 40 דקות".
ומה? כשאת במיטה את מנסה לשחזר מה עשית? מה עשית טוב? מה לא טוב או רק במדליה ובהישג?
"את ההישג שלי כבר עשיתי".
בענק
"אני בעיקר הייתי עסוקה בכל ההודעות והחום ואהבה שקיבלתי מכל כך הרבה אנשים שלא הגעתי אפילו לחצי. אני משתדלת לענות לכמה שאפשר וכמה שיותר".
מה אנשים כותבים חוץ מהדברים הבנאליים?
"מלא, אומרים שאני גאווה ונותנת השראה לבנות קטנות ושהם גאים בי. כיף לי לשמוע כל פעם מחדש מאנשים שונים את התגובות האלה".
את יכולה לנסות לתאר מה מרגישה בחורה צעירה מישראל שזה חלום חייה ובסופו של דבר מצליחה להגשים אותו כשכל עיני העולם נשואות אליה. מצליחה לנצח יריבה פייבוריטית ולהגיע לזהב. מה מרגישים?
"אני במהלך התחרות לא חושבת על שום דבר, אני מרוכזת בעצמי ובתרגילים שלי, לא מסתכלת על ציונים של אחרות או מה הן עשו ואני הכי שמחה מהתוצאה שלי. השגנו את מה שרצינו, אני מרגישה בעננים".
יש מהומה גדולה.
אורן: "אנחנו בשלנו אף פעם לא הסתכלנו על אחרים".
זה מכעיס שיש מי שלא לוקח בספורטיביות את ההישג?
לינוי: "עוד פעם, אני לא מסתכלת על זה אני עסוקה בעצמי אני יודעת שעשיתי את מה שחלמתי עליו, עשיתי את שלי".
גם בקרב הנבחרת לא היה להם מקום ראשון. צפית?
"כן צפיתי ועודדתי את הנבחרת שלנו והייתי גאה בהן".
השיגו הישג יפה. אם שומעת אותנו עכשיו לינוי אשרם קטנה בפוטנציאל. מה את אומרת לה הבוקר?
"שתחלום ותעשה מה שהיא אוהבת שאף פעם לא תוותר לעצמה. שתעשה בדרך שהיא חושבת שנכונה לה"
אבל זה תהליך מאוד ארוך והרבה קרדיט צריך לתת להורים
"המון קרדיט, הקרדיט הכי גדול מאז שאני קטנה. הם לקחו אותי לכל מקום, דאגו שיהיה לי הכול תמיד היו שם איתי ובשבילי ותמכו בי מהרגע הראשון".
על מה מוותרים במהלך החיים, הנעורים?
"לא הרגשתי שוויתרתי על משהו כי מה שלא עשיתי אוכל להשלים בעתיד. את ההתעמלות לא, את ההישג הזה, לא. עשיתי משהו שילדה אחרת לא עושה והגשמתי את החלום שלי, לא מרגישה שוויתרתי על משהו. היעד הבא זה לחזור לארץ למשפחה שלי ונראה מה הלאה".
אמא ואבא, מה אתם אומרים?
חדווה: "אני חושבת שעשינו דרך עם לינוי שאנחנו מאוד גאים בה. אני חושבת שמעל הכול היא נשארה לינוי. לינוי, אני פשוט מאוד גאה בך, שנשארת מי שאת ומי שאת עכשיו ומה שהיית והכול. אין עלייך. קודם כל להיות אדם וזה מה שאת ואני גאה בך מאוד".
הערב את תחזיקי את הדגל של משלחת ישראל בטקס הסיום.
לינוי: "כן, זה יהיה חוויה מרגשת מאוד וארגיש גאווה לייצג את המדינה".
אולימפיאדה יוצאת דופן
"ממש. כולם, ארטיום, אבישג, נבחרת הג'ודו וכל שאר הספורטאים. אני חושבת שאנחנו חוזרים לארץ עם הישגים מאוד מרשימים".
היו 18 גמרים זה באמת לא היה בעבר. שיחקתם אותה, הבאתם לנו גאווה. הורים, תבחרו שיר ללינוי.
חדווה: "תעשי מה שאת אוהבת של גלי עטרי".