בדיחה עצובה. צרפת ברבע כוח, עלתה לשמינית הגמר מראשות בית א'. תעשו חשבון בעצמכם כמה קשה היא עבדה בשביל התלוש. משחק בינוני נגד רומניה, חלש נגד אלבניה, ואתמול - תיקו ללא שערים עם שווייץ, עוד אחת שממשיכה אתנו במסע. למה להתאמץ אם זה בא בקלות?

זה מה שקורה כשמצרפים לטורניר היוקרתי ביבשת את כל המזדנבות. משווקים משחק להמונים, אבל שואבים ממנו על הדרך את רוב האיכות.
בעשרים הדקות הראשונות אתמול צרפת הציגה כדורגל פסיכי. מטורף. פוגבה נראה כמו סופרמן, ריחף ועקץ, אבל כשלא הלך הוא הוריד קצב ועבר למצב המתנה. המתנה שהמשחק יסתיים. הרי תיקו היה טוב לשתי הנבחרות, שתיהן בשמינית הגמר. עכשיו אולי אפשר יהיה להוציא את הרגליים מההקפאה ולשחק באמת.

אופ"א צריכה להבין שזה לא עסק. בסיום שמעתי לא מעט שריקות בוז מהיציעים העמוסים בליל. זה תיקו אפס שלישי בטורניר שבו אף אחד לא תולש שיערות ומתנצל על עוגמת הנפש. בחישוב שלהם זה היה שווה כל רגע.

צרפת נגד שווייץ. למה להתאמץ?
אז נכון שבשיקולים המקצועיים כדאי היה למרוח את הזמן, אבל הבעיה שהיום בשביל כרטיס כניסה צריך לשבור תכנית חיסכון וכשכל העטיפה נוטפת זהב אסור לתת מאכל כזה לבני אדם. הנבחרות האלה צריכות לעבוד הרבה יותר קשה בכדי לעלות לשלב הבא.
הרי דידייה דשאן לא היה עושה כל כך הרבה שינויים בהרכב אם הוא היה חייב לנצח את המשחק. הוא לא היה משאיר את דמיטרי פאייה על הספסל עד הדקה ה-63. שחקן כזה צריך לסחוב את הנבחרת. רק נכנס ועבר באזז מחשמל באצטדיון, רוח של שינוי. כמה שצרפת חיכתה לכוכב כזה - אז תנו לו לשחק, קיבינימט.
שווייץ היא מהנבחרות שנמצאות פה בכדי למלא את המחסנים. שמינית גמר בשבילה זו סיבה טובה לסגור את מרכז ציריך. נבחרת שמחזיקה כדור, מניעה בסבלנות, אבל בלי טיפה של תכל'ס. היא וצרפת בכלל לא באותה רמה. צרפת הייתה חייבת לפרק, אבל למה להתאמץ, המונה דופק.
ובכל זאת גם בערב כזה היו כמה מהלכים של ללקק את האצבעות. פצצה של פוגבה שפרקה את המשקוף ופריצת סולו מהממת של סיסוקו שנגמרה בבעיטה מדהימה של פאייה. שוב המשקוף מנע את התענוג. אם זה היה נכנס, היה לנו מועמד מוביל לשער השנה.
חבל לנו, חבל להם. חבל על כל הקהל הנפלא שעשה את הדרך ארוכה. אגב, אצטדיון מדהים יש בליל, רק מה, המשטח על הפנים. דשא כמו באורווה. הנה יש להם תירוץ מצויין. הרקדן טוב, המשטח עקום.