צריך אולי לפתוח בשאלה מי זה אילן זהבי ובהזדמנות זאת שווה גם לבדוק עם מי המותג "זהבי" מזוהה בימים אלה, כשהוא נזרק לחלל האוויר, בלי ציון של שם פרטי. מבחינתי זה תמיד היה נתן זהבי. עד שהבחורצ'יק הזה, עוז, עוז זהבי, הופיע והזיז את נתן קצת הצדה. בא ואמר לו: 'זהבי' זה אני, אתה זה 'נתן זהבי'.
לא לשכוח, כן? בא ערן זהבי והזיז את שניהם. מעתה "זהבי" זה הוא. אבל מי זה אילן זהבי המתדפק עכשיו על התודעה ומבקש הכרה? עכשיו אני נזכר ששמעתי עליו, הוא האבא של "זהבי". לא ידעתי ששמו אילן אבל שמעתי עליו מהבן שלו, שהזכיר אותו פה ושם בשנים האחרונות, והציג אותו בעיקר כמי שלא היה שם, נוכח–נפקד.
לפי מה שזהבי סיפר במהלך השנים, כשנדרש לרקע המשפחתי שלו, אכן קיימת דמות כזאת, אבל אין לה חשיבות גדולה בסיפור שלו. זה לא סיפור טוב, הבנתי, ומהצד השני לא שמעתי שום דבר. עכשיו אילן בא ומבקש לערער על האופן שבו הוא מצטייר ציבורית. הילד הפך פרסונה אז האבא בא ומבקש לתקן את הרושם שנוצר סביבו: הוא לא רק זה "שלא היה שם", הוא לא רק ואקום, הוא זה שטמן את הזרע ואם הזרע גדל והיה ל"ערן זהבי", אז יש לו חלק בזה, ואם אתם כבר כאן ומתעכבים על קיומו של אילן זהבי, בתוקף היותו אב הבן, אז בואו תשמעו את הסיפור מהצד שלו. תנו כמה דקות לזה שאולי לא עשה את ערן זהבי אבל היה בסביבה כשזה רק התחיל לקרות. אז אנחנו אומרים לו, טוב שאתה מספר, כי באמת שלא היה לנו מושג.
האבא הזה חתיכת טיפוס, לפי מה שעולה מהסיפור שלו לאייל לוי. הטלטלות שחווה במהלך חייו דרמטיות, ההחלטות שקיבל לא מובנות מאליהן. הוא גם לוקח עליהן אחריות, לא מצטער על שום דבר, הוא גם לא דופק חשבון לאף אחד. אם הוא חושב שמגיעה לו הכרה, אז הוא ידאג שזו תגיע אליו גם אם צריך למכור קצת את המשפחה. זה לא נורא, גם ערן מכר קצת את המשפחה, אז הוא ימכור עוד קצת ואולי יצא לו מזה משהו.
אילן זהבי, אם כן, חי וקיים. חי בפריז, נושא נכות כלשהי, מתמודד איתה איכשהו, מתגורר במלון דירות, חי בדוחק, אבל חי, מסתדר, היה יכול להיות יותר טוב אם זה רק היה מתאפשר, אבל באמת הכל בסדר, אין מה לדאוג, הוא נושא את עצמו, קצת עזרה לא הייתה מזיקה, אבל לא זה העניין.
לי אין מושג מאילו חומרים "זהבי" עשוי. ברור לי רק שמה שמייחד אותו הוא התכונות החבויות, האישיותיות, אלה שניתן רק לשער את קיומן. הן אלה שתמיד מביאות אותו בזמן הנכון ולמקום הנכון וגורמות לו לבצע בדיוק את הפעולה הנדרשת, פעם אחר פעם אחר פעם. אני מנסה להבין מהם אותם חומרים ולאתר אותם. אני מנסה להבין מאיפה הוא בא, אולי שם התשובה נמצאת, כי אף לא לרגע אחד הוא נתפס ילד עזוב ומסכן שהכדורגל פיצה אותו על עוגמת הנפש המתמשכת שחייו היו בלי הכדורגל.
זהבי נראה כמו מי שגדל טוב, עם עמוד שדרה, יודע מה העיקר, יודע מה מצופה ממנו, מספק את מה שמצופה ממנו, מוכיח את עצמו, כל הזמן מוכיח את עצמו, בכל מקום. ההצלחה הולמת אותו, מתלבשת עליו יפה, הוא לא באמת שחצן, הוא לא מעצבן, לא לוקח מאף אחד שום דבר שלא מגיע לו. הוא קילר, קר רוח, מקבל החלטות חדות וחד־משמעיות. אתה רואה את החבילה הזו ושואל מאיפה זה מגיע? מאיפה הגנים האלה? בא אילן זהבי ואומר "זה אני, הגנים זה אני".
מה זה הגנים שלו? הנה הוא מסביר. הוא איש כדורגל. את שני בניו הוא ייעד למשחק. ל"זהבי" יש גם אח. התרוצץ איתם במגרשי הכדורגל של ליגות הזאטוטים, הילדים, הנערים והנוער. גידל אותם שם. וככל שאילן מתאר את ההתפתחות של הילד שלו, אתה לומד שאין לו מושג מי הוא.
את ערן זהבי מפספסים מגיל 12. האבא בא לספר איך בנה את הילד, איך יצק את היסודות, אבל אתה מבין מזה שלרגע לא הבין מה גדל אצלו בבית. כי הבן של אילן היה רק עוד ילד שהאבא שלו חולה כדורגל והוא הולך לשחק כדורגל, כמו האח שלו, כמו אלפים אחרים, כמו עשרות אלפים אחרים, ומאז, מאז שהוא ילד, הוא עובר מתחת לרדאר. לא מזהים אותו. בגיל 12 אילן ניסה לדחוף אותו למכבי. עד אז הוא שיחק בהפועל. הילד שלו גדל בסביבה של מכביסטים, כל החברים של האבא מכביסטים, הוא עצמו אוהד מכבי חיפה. זה פרט בסיפור שלא מתיישב כל כך טוב עם הבעלות עליו, שבשער 5 טענו לה. אז הנה, הוא היה יכול להיות צהוב באותה מידה אם מכבי הייתה נענית להפצרות של אילן ולוקחת אותו אליה, אבל לא זה הסיפור.
הייחודיות של זהבי לא נקלטה באף מקום למרות שהוכחה שוב ושוב. זהבי היה כבר על מסלול של סתמיות מוחלטת שבסופה היעלמות. עד מכבי, בסיבוב הנוכחי, אף אחד לא בנה עליו. בהפועל הגדולה הוא היה כינור שני - לוורמוט, לשכטר, לנאתכו, לכל אלה. זהבי עלה שם מהספסל. פאלרמו התייחסו אליו כאל השקעה עתידית שאולי לא תניב שום דבר. אתה מצפה מהאבא שידע להסביר איך בדיוק הוא פוספס ולמה, ומה קרה בהמשך. הוא הרי האבא, הוא אמור להכיר את הילד, אז אתה מצפה שיספק תובנה כלשהי, משהו שיאיר את עיניך, דבר מה שרק הורים יכולים לספר על הילדים שלהם. אבל לאילן אין מה לספר. יש לו כמה מעשיות נוגעות ללב אבל שום דבר מעבר לזה.
אבל הנה, אולי הוא בכל זאת מספר משהו ששווה להתעכב עליו. זה די ברור מהסיפור שיש ברקע איזושהי בקשה לסיוע שאולי לא נענתה או שלא נענתה בצורה מספקת או שזכתה להתעלמות. אני יכול לראות את "זהבי" אומר לאבא שלו דבר כזה: "עכשיו אתה בא? איפה היית כל הזמן? אני לא עוזר לך כי לא מגיע לך, כי לא נתת מספיק, כי לא היית שם, כי היית צריך לתת יותר". עומד מולו ואומר לו את זה ישר לפנים. זה הילד של אילן. זה מה שמביא אותו להיות שם במאני־טיים ולהפיק את המקסימום עבור עצמו. זה מה שאני לומד מהסיפור הזה אבל אולי אני טועה.
