מזל טוב לבית"ר ירושלים. לאחר שבע שנות יובש, חוזרת בית"ר לאירופה ותשחק השנה במוקדמות הליגה האירופית. אבל עם ההצלחה באה גם האחריות ואיתה, אולי, גם ההזדמנות.
הקבוצות הישראליות המשחקות באירופה הן חלון הראווה של הספורט הישראלי. כולנו תקווה כי בניגוד להרגלן יגיעו הפעם הקבוצות הישראליות מוכנות יותר לליגות האירופיות. אבל לצד המקצועיות, יש גם את הערכים שהקבוצות הללו מייצגות.
אנחנו כבר מכירים את בית"ר, על הדרת הערבים והגזענות אשר מלוות אותה. בליגה הישראלית הגזענות הזו עוברת. עוברת, כי הפכנו להיות אדישים. עוברת, כי למרבה הצער בית"ר היא לא חריג בנוף הישראלי. אבל מה שעובר כאן, לא בטוח שיעבור באירופה.
נכון, גם בכדורגל האירופי יש גזענות ושנאה, אבל הכדורגל האירופי נאבק בכך בכל הכוח. כל עוד לא יחול בבית"ר שינוי, בכל מקום שאליו תגיע לשחק, יעסקו קודם כל בגזענות, בהדרת הערבים, בקריאות השנאה - ורק אחר כך, אם בכלל, יגיעו לכדורגל. כל עוד לא יחול בבית"ר שינוי, לה פמיליה תהיה בעלת השפעה רבה יותר על הצלחת הקבוצה מאשר שחקניה ומאמנה.
ויותר מכך - כל עוד לא יחול בבית"ר שינוי, הספורט הישראלי כולו יסבול מהשפעות הפצתם ברבים של ערכיה הגזעניים של בית"ר. לא רחוק היום שבו קבוצות יסרבו להופיע למשחקים מול בית"ר (ויקבלו לכך גיבוי ממשלותיהן וארגוני הכדורגל), וכשהסכר הזה ייפרץ, בית"ר תהיה אולי הראשונה, אבל בוודאי לא האחרונה. הספתח היה בקונגרס פיפ"א, אבל אם בית"ר לא תקרא את תמרורי האזהרה, ההמשך עלול להיות הרסני עוד יותר, ולא רק לבית"ר.
לפני כמה חודשים היה זה גיא לוי, מאמנה הקודם של בית"ר, שבניסיון להתחנף לאוהדים ואולי גם להנהלה אמר כי "בית"ר לא מוכנה עדיין לשחקן ערבי", עכשיו, כשלוי עזב, נשואות העיניים אל ההנהלה והמאמן החדש סלובודאן דראפיץ'. אם תמשיך לעצום עיניים מול הגזענות של לה פמיליה וחבריהם ולהיכנע לתכתיביהם, המחיר שתשלם בית"ר ושישלם הספורט הישראלי עלול להיות יקר.
מצד שני, אם יחליטו לנצל את ההזדמנות של החזרה לאירופה, גם בכדי להיאבק בשדים הגזעניים המאיימים לכלות את הקבוצה, הרווח יהיה גם של בית"ר, וגם של הספורט הישראלי כולו. אם יעשו זאת, יראו באירופה שיש בישראל מי שנאבק בגזענות, מי שלא מוכן להיכנע לתכתיבים של גורמים אלימים וקיצונים והמסר הזה יהדהד, הרבה מעבר לגבולות מדינת ישראל.