לגעת ביופי: איך מתאפרים בלי לראות כלום במראה?

15 נשים עיוורות נכנסו לסדנת איפור. זה נשמע קצת אבסורד, אבל זה בדיוק מה שקרה בבית הספר לאיפור של יוסי ביטון בחיפה. הן עשו זאת ללא מראות, כשהחוש המוביל אותן הוא המגע. ההתחלה הייתה מהוססת, אבל בסוף הסתבר שהיופי גובר על המגבלות.
 

בבוקר רגיל, בשעה בה בית הספר לאיפור כבר עמוס, ואולמות הלימוד עמוסים תלמידות, מדריכות  ואנשי צוות, נכנסו הנשים אל הלובי, מלוות בכלבי נחייה או נשענות על מלווה, ואוחזות זו בזו בטור אחד ארוך.  הן התקבצו מחיפה, נהריה, הקריות והסביבה, במסגרת פעילות של האגודה למען העיוור במטרה ללמוד להתאפר.  חלקן נראו קצת סקפטיות, אחרות העלו השערות מה עומד לקרות, וכולן לא הצליחו להסתיר את ההתרגשות. 
 

"איפור בשבילי הוא כמו פרסומת", אומרת לינדה פדל (40) מחיפה. "אני אוהבת מסקרה וצלליות ולהיראות אסתטית, אבל זה קשה לי, עם שפתון אני איכשהו מסתדרת, אבל עם כל השאר לא". "אני לא מתאפרת בכלל", מספרת רוחמה עמר (65) מקרית מוצקין. "קשה לי שאני לא יכולה לבקר את העבודה שלי ואת התוצאה, לכן אני נמנעת. אני מקווה ללמוד לעשות את זה כמו שצריך". 
 

רובן ככולן לקויות ראייה בדרגה זו או אחרת; חלקן עיוורות לגמרי, וחלקן כבדות ראייה. יש ביניהן מי שנולדו עיוורות וכאלה שנפגעו ממחלה או מטראומה פיזית שהפכה אותן באמצע חיים רגילים לבעלות מום ומוגבלות. אחת מהן, היא יעל בלכר (50) מחיפה, גרושה ואם לשני בנים, כבדת ראייה מזה שש שנים, שמעידה שהיא לא מתאפרת הרבה, בעיקר בגלל היעדר טכניקה נכונה וידע. "אני כן משתמשת בקרמים, ניקוי פנים וכולי, אבל איפור כמעט ולא", היא אומרת. "ניסיתי, וזה לא נראה טבעי. הרבה זמן אני חולמת ללמוד לדעת איך לשלוט בכמויות ובחומרים כדי שלא ייראה עמוס ומצועצע".

 

בלכר ניהלה חיים רגילים כאדם רואה עד שאיבדה את מאור עיניה לפני שש שנים, כרעם ביום בהיר, באמצע יום עבודה בגן הילדים בו עבדה כגננת. "עבדתי ותפקדתי כמו כל אדם, הייתי גננת ואהבתי מאוד את העבודה ואת הילדים. הייתי אדם בריא ולא ידעתי מה זה תרופות בכלל", היא מספרת. "יום אחד, באמצע העבודה בגן, הרגשתי פתאום כאב מפלח את עין ימין ואחרי רגע קלטתי שאיבדתי את הראייה בעין זו. לרגע חשבתי שמישהו כיבה את האור. המשכתי לעבוד כרגיל כי לא יכולתי להשאיר את הילדים, ורק כשחזרתי הביתה, סיפרתי לבנים שלי והם מיד הטיסו אותי דחוף למיון".
 

בבית החולים ביצעו לבלכר בדיקת CT וגילו גידול שפיר בראש. היא נותחה כבר באותו שבוע. "זה שינה לי את החיים. שום דבר לא התריע על זה", היא אומרת."היתה כמובן הקלה שהגידול שפיר והיה יכול להיות גרוע יותר, אבל הוא ישב על עצב הראייה ופשוט חנק אותו. גם עין שמאל נפגעה ויש בה ירידה בשדה הראייה. עברתי מאז עוד ניתוחים והקרנות ולא חזרתי לגן לצערי".
 

השגרה של בלכר נראית היום אחרת. לדבריה, היא מודה בכל יום על היכולת לפקוח עיניים בבוקר או להכין כוס קפה לבד. מאז הפגיעה היא החלה באופן מפתיע לצייר. "פתאום גיליתי עולם אחר", היא מספרת. "איך ליהנות מהשמיים, מעננים שעוברים, איך עצים זזים ברוח, ציפורים שרות, כל זה לא מובן מאליו". 
 

נאווה מוצפי (60) מחיפה היא לקוית ראייה מלידה. היא עברה  15 ניתוחים עד גיל 12 , ובגיל 37 היא חוותה היפרדות רשתית וכיום היא רואה חלקית רק בעין אחת, "אבל אני לא מקטרת", היא אומרת בחיוך. "אני חיה חיים מלאים, נשואה באושר עם ילדים מקסימים, ואפילו משחקת כדורת דשא לעיוורים ונוסעת לחו"ל עם הנבחרת", היא מספרת. 
 

מוצפי תמיד חלמה ללמוד איפור מקצועי ואפילו בדקה פעם את האפשרות, אבל הבינה שהקושי גדול מדי. "זה חלום כמוס שלי", היא מספרת. "אבל לא נראה לי שיש מקומות שמוכנים להעביר קורס שלם לאישה עיוורת. הפעם קיבלתי לפחות טעימה  נהדרת קצרה וקולעת. היה מאוד מרגש ולמדתי המון. ההסבר היה מוחשי, קיבלתי כלים נפלאים, וזה נותן לי בטחון שאני יכולה לעשות את זה לעצמי לבד".

 

לאחר התארגנות וכיבוד קל מתכנסות הנשים באולם הלימוד. נמצאים שם בעלי בית הספר יוסי ביטון, רכזת ההדרכה מוניקה מנשרוב ומדריכות נוספות. ביטון, מחוייך ונרגש, פותח בסבב היכרות ומבקש מכל אחת לשתף מה המשמעות של  יופי עבורה. "אנחנו מתחברים פה היום לרגע מאוד מיוחד עבורי, ובתחושה שלי – זכינו", הוא אומר. "עבורי, עולם האיפור קשור לעולם שלכן ואני חושב שלא רק אני אתן לכן פה היום, אלא אתן תתנו לי גם, ויש לכן הרבה מה לתת. נשתמש היום בחוש החזק שלכן, חוש המישוש, ונעבוד עם האצבעות שהן החיישנים שלנו". 
 

"יופי עבורי זה הרבה מאוד", מספרת בתיה טאובר (80) מקרית ים. "אני אוהבת להיראות אסתטית ומסודרת. אני פעילה מאוד ונפגשת עם אנשים ולדעת להתאפר זה דבר משמעותי עבורי". "יופי בשבילי זה הלב", מוסיפה סלין כרמל (72) מקרית ביאליק. "זה הפנים והחוץ. אין דבר כזה שאצא לא מסודרת. אני חייבת לשתף אתכם בחוויה מצחיקה אבל גם עצובה קצת: הייתי בחופשה עם חברה עיוורת גם כן, והתחשק לנו להתקשט אז התאפרנו בחדר המלון. כשירדנו ללובי, הבנו שאנחנו מלאות נצנצים ונראות כמו בפורים". 
 

בסיום ההיכרות מתחילה מנשרוב, שעובדת בבית הספר כבר 20 שנה,  את החלק המעשי. מנשרוב, שבנה הוא לקוי ראייה, מספרת שהתכוננה לקראת הסדנה בבית כשבמשך שעות התאמנה על איפור בבעיניים מכוסות. "הבנתי שאצטרך להתאים להן  מה שמתאים לכל אחת", היא מסבירה. "אילו מרקמים נכונים להן, למשל צללית קרמית ולא גירית, כי זה עלול להתפורר ולהימרח. התאמנו להן צבעים ועבדנו בעיקר על תחושות, כי לשבת מול מראה הן לא יכולות ולא צריכות אפילו. התחושות שלהן יותר מפותחות משאר החושים והשתמשנו בזה". 
 

בשלב כלשהו ישבו כולן במעגל ועצמו עיניים. המדריכים ביקשו מהן לשוטט עם האצבעות על הפנים ולהכיר כל שקע, עצם ותחושה בעור. למשל, האם הוא יבש או שמנוני. לאחר מכן הן הכירו  את תווי הפנים. "לימדנו אותן טכניקות. למשל למשש את גבולות השפתיים, או את התפוחים בלחיים כשמחייכים, ובנקודה זו למדוד את מריחת הסומק", ממשיכה מנשרוב. "או במריחת צללית - להרים גבות מעלה כאילו מופתעות ואז למשש את גלגל העין, שנמצא בין השקע לקו הריסים, ולמרוח במשיכה מהזווית הפנימית כלפי החיצונית ולעצור שם". 

 

"העיניים הן רק אמצעי, אני מאמין שיש ראייה עמוקה יותר ברובד הפנימי",  מסביר ביטון מאוחר יותר. הוא אדם שליו ונינוח שגילה לדבריו את הרוחניות ותורת הקבלה לפני 12 שנה, ופועל לפיה בניהול האימפריה שלו. "אנחנו מלמדים איפור בהרמוניה, בשיטה שנקראת 'חכמת המעגל'", הוא מספר. "כמה שאיפור נשמע חיצוני, אנחנו מלמדים בדרך פנימית.  כל מה שמשתקף בפנים שלנו זו גם השתקפות פנימית, וחשוב לנו ללמד נשים להרגיש יפות בפנים ולא רק למען האחר".
 

מותג האיפור שלו מונה שמונה סניפים (כולל אחד בקייב, אוקראינה) ושישה בתי ספר למקצועות האיפור. בנוסף, הוא מייצר ומשווק ליין מוצרים ומכשיר 2,000 תלמידים בשנה. הסדנה ללקויות הראייה אינה תרומתו היחידה של בית הספר לקהילה. מאפרות מטעם בית הספר מגיעות למועדוניות, לפנימיות, למעון נשים מוכות ונערות בסיכון, לילדים חולי סרטן, לבתי אבות ועוד. "נתינה כזאת, כמו היום, מרגשת אותי יותר מלטוס לשבוע האופנה בניו יורק", מסכם ביטון. "אני יכול לדעת מה הטרנד הבא בעולם היופי בלחיצת כפתור, אבל ההשראה שאני מקבל פה היום, היא עצומה. מילים רק מקטינות את התחושה". 
 

בסיום היום, יצאו 15 הנשים המאופרות, אחרי שהתאפרו בעצמן. החששות נעלמו. "הבחירה היא תמיד בידינו, לבחור בטוב או ברע", אומרת בלכר. "הסדנה הזאת היא עוד כלי עבורי לבחור בטוב ולעשות דברים באופן עצמאי". 
 

"הרבה פעמים אנחנו מקבלות טיפול או תסרוקת", מוסיפה מוצפי. "אבל ההבדל הוא שתמיד עושים את זה לנו. ופה, היום, היינו אקטיביות, לא איפרו אותנו, אלא לימדו אותנו והעניקו לנו כלים על מנת שנעשה בעצמנו. התחושה היא נהדרת. הבטחתי שאתאפר כל יום וברור לי שאעמוד בזה".