משמרת לילה נוספת מחכה לי. מחכה ומתרגשת כל פעם מחדש לפגוש יולדות, ללוות אותן באחד מרגעי השיא והאושר בחיים- הבאת ילד לעולם. 

השעה רבע לאחת עשרה, אני נכנסת למתחם חדרי הלידה. בתחנת אחיות מתנהלת שיחה בין אחראית משמרת לבין בן זוגה של אחת היולדות. פונה אליי אחרית המשמרת: "תניה תכירי זה יאיר, בן זוגה של שמרית. הם בחדר 3 ואת תטפלי בהם היום". יאיר פונה אליי: "את חייבת לעזור לנו ולהיות איתנו, אל תעזבי אותנו". אמרתי לו שלא ידאג, אקבל משמרת ואכנס אליהם.
 
מספר רגעים לאחר מכן מתבהרת לי התמונה. שמרית יולדת בלידה שלישית, שבוע 40 להריונה, מות עובר ברחם. בכל מקרה שכזה הלב שלי מתכווץ ומחסיר פעימה. עובר שעד לפני זמן מה ליבו פעם, בר חיות ועכשיו ליבו נדם לנצח. חדר לידה לרוב הוא מקום שמח, אךישנם רגעים כדוגמת רגע זה שאת בצד השני של סקאלת הרגשות וזה עצוב כל פעם מחדש. מקרים שכאלה מלווים אותי ימים ואף שבועות לאחר מכן.
 
קיבלתי משמרת, אני אחראית משמרת, מתפללת ללילה שקט שיאפשר לי להיות עם בני הזוג כמו שהבטחתי. לוקחת נשימה עמוקה ונכנסת לחדר 3. לפני שמרית ויאיר -בני זוג בשנות ה-30 לחייהם, שהמבט העצוב בעיניהם מספר את כל הסיפור. אני פונה אליהם, מציגה את עצמי ומסבירה שאלווה אותם במהלך הלילה. יאיר פונה אליי: "תבטיחי לנו שתישארי איתנו כל הזמן, אל תעזבי אותנו, אנחנו פוחדים להיות לבד". אני מבטיחה.

מישהו שם למעלה סידר לנו לילה רגוע בחדר לידה ולי התאפשר ללוות את בני הזוג ליווי צמוד במהלך המשמרת. הייתי שם עבורם- תמכתי, הקשבתי, כיבדתי אותם, כיבדתי את השקט ששרר בחדר לצד הכעס והדמעות, פשוט הייתי שם.

"לידה שקטה" – אין מונח טוב מזה להגדיר לידת עובר מת. כל כך שקט כשתינוק נולד, רגע שאמור להיות כולו אושר צרוף הופך לרגע של עצב וכאב. שמרית ויאיר בוכים ואני יחד איתם. תינוק בשבוע 40, במשקל של כ- 4 ק"ג, שוכב ללא רוח חיים, עטוף בזרועותיהם האוהבות של הוריו.
 
כמה רגעים לאחר הלידה יצאתי מהחדר. השארתי את בני הזוג להיפרד מהתינוק שלהם, תינוק שלא הספיקו להכיר וכבר נפרדים ממנו לשלום. כאשר חזרתי לחדר מצאתי את יאיר יושב על הרצפה כשהתינוק שוכב בין ידיו. הוא חיבק אותו חזק, דיבר אליו ובכה. ואני? בכיתי יחד איתו.
שעתיים חלפו מאז הלידה, הילוד המת הועבר על פי הנוהל. רגע לפני שיצאו מחדר הלידה, אמרו: "תודה רבה, תודה שהיית שם בשבילנו".
 
מספר חודשים חלפו, פנתה אליי חברה לצוות ושאלה: "נכון שאת יילדת את שמרית ויאיר לפני מספר חודשים עם העובר המת?" כן,אמרתי ותחושת העצבות הכתה בי שוב. "פגשתי אותם במקרה והם אמרו שבכל התהליך הקשה והעצוב- היית נקודת האור עבורם ברגע הקשה ביותר בחייהם".

התרגשתי! הרגשתי כבר מההתחלה שזכיתי ללוות אותם ברגע כה קשה ועצוב שמילים לא יכולות לתאר ולהיות שם עבורם, אך לשמוע זאת מהם זה באמת ריגש אותי עד דמעות. 

מיילדות היא תחום שמח לרוב, אך לא תמיד. למיילדת תפקיד חשוב מאוד בליווי ותמיכה בזוגות גם ברגעים הקשים הללו, עם כל הקושי שנלווה לכך. ההתמודדות של המיילדת אינה פשוטה מול זוג בסיטואציה שכזו, אך מחובתנו להיות שם עבורם ובשבילם. זוהי השליחות שלנו!
 
נכתב לזכרו ולזכרם של תינוקות שליבם נדם טרם יציאתם לאוויר העולם, מאת אחות אחראית חדרי לידה, המרכז הרפואי הלל יפה.