השורות הבאות מופנות בעיקר ליו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, לשרת הפנים איילת שקד ולכל אלה שניצבים בימים אלה כחומה בצורה מול הצורך המיידי לתקן את חוק הלאום ולהסיר מעלינו את העוול ואת החרפה שאנו גורמים לבני בריתנו היקרים ביותר, אחינו הדרוזים.
לעניין חשוב זה, רציתי לשתף את כל הספקנים בסיפור אישי, לפני שנים: זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים, במסגרת שירותי הצבאי, הייתי בצוות קטן שמשימתו הייתה להתקין, להסדיר ולהכין כמה כלי רכב עם ציוד ייעודי ספציפי עבור חבורה נפלאה של גיבורים אצילים שקראנו להם אז "אבירים", רובם ככולם היו דרוזים שמשימתם הייתה לחדור לאחת מהמדינות העוינות השכנות לנו, לא ליום או ליומיים, אלא לתקופה ארוכה, לביצוע משימות מיוחדות שעדיין לא ניתן לפרטן, ובספק אם ידובר עליהן אי־פעם.
מתי מעט במדינה ידעו או שמעו על החבורה הנפלאה הזו, על משימותיה ועל ייחודה. חבורה שמתהלכת היום בתוכנו ואמורה להיות בגיל של הוריו של גיבור ישראל מחמוד ח'יר א־דין ז"ל, שנהרג בקרב ההירואי בחאן יונס עם אנשי החמאס לפני כארבע שנים וזהותו נחשפה בימים אלה. גיבורים שהתהלכו אז ללא מדים וללא דרגות, ללא שום סימן ואות שיצביע על הייחוד שלהם, על המשימות הנועזות שהם מבצעים ובעיקר על תרומתם האדירה למען ביטחונה של המדינה.
כשעלה לסדר היום חוק הלאום ועורר בצדק את זעמם של דרוזים רבים, ציפיתי לשמוע את קולם, את זעמם ואת חרון אפם המוצדק, כפי שציפיתי אז לשובם בריאים ושלמים. אבל הם נותרו כמו אז בשתיקתם, באצילות נפש שהיא לא פחותה מגבורתם. זאת לעומת אהוד ברק וחבריו בסיירת מטכ"ל שביצעו משימות דומות, אבל זכו לצלשי"ם, לתהילה, לכתבות, לספרים, ליחסי ציבור ולסיפורים לדורות. והנה על אלה איש לא שמע, איש לא ידע.
ובשעות אלה, כשחוק הלאום מצוי על סדר היום, רציתי להאיר את החשיכה הזו עם פנס בודד, ולפני הכל לשאול: האם אלה שמשתמטים משירות בצה"ל ונהרגים באוהלה של תורה בישיבות, הם יותר לאומנים, ציונים ונאמנים למדינה הזו מאלה שמוכנים למות ומתים למענה? האם אחינו הדרוזים טובים רק בשביל למות למען ארצנו?
חוק הלאום הוא חשוב וטוב למדינה, אבל לא במתכונת של חוק גזעני. איפה הזכות לשוויון עבור כל אזרחיה, ובראש וראשונה, עבור אחינו הדרוזים? דמם של הנופלים הדרוזים זועק בימים אלה מבתי הקברות בג'וליס, ירכא, חורפיש, דליית אל־כרמל, עספיא, בית ג'ן פקיעין ועוד. את אפלייתם וקיפוחם בתחומים רבים אפשר תמיד לתרץ בתקציבים חסרים ובמצב כלכלי לא נוח ובעייתי, אבל איך אפשר לתרץ חוק גזעני שפוגע בהם?
החוק הזה, היחס הזה לדרוזים וגם לערבים־נוצרים ומוסלמים נאמנים שמתנדבים ופועלים למען המדינה, הוא חרב פיפיות, שברבות הימים יתייצב נגדנו ומולנו. לא ייתכן שעַם שכל תולדותיו סבל מאפליה, מקיפוח ומשנאה, יחוקק חוקים שנוגדים את תורתו ואת אמנותו.