"מאמי, שומעת אנחנו נוסעים לחו"ל בקיץ, שתדעי". בין החלפת קקי גב, להשלמת עם סימני המתיחה בבטן שאולי לעולם לא תחזור לעצמה, בין ניסיון לאימון, לרצון להשלמת שעות שינה- כך החסון הטיח בי עובדה מטלטלת זו. אז, בימים ההם, לפני ארבעה חודשים, בשיא חופשת הלידה. במקום להתלהב ולקפוץ שאחרי שלוש שנים שלא טסנו, פלוס קורונה אחת משתקת, הגבר שלי רוצה לשמח אותי, במקום לצהול בין חדרי הבית מה שראיתי לנגד עיניי הוא מליון מזוודות, ערמות כביסה, ביטוחי בריאות, אינסוף סידורים וחרדות.

אבל אולי זה מה שהיה טוב במקרה שלי. החסון פשוט הציב לי עובדה והיא: יציאה מאזור הנוחות. ואין מה לעשות. כמה שאני רוצה להאמין שאני מגניבה קלילה וזורמת, הגנים הפולניים זוקפים ראשם ונאבקים מאבק עיקש מול ה"יאללה שחררי" המפורסם. כאילו יש איזה רגש אשם שעוד לא היה כלוא שם בבית הכלא של התחושות המעורבות באימהות והוא רק ממתין למועד שחרורו. הוא מקווה שינכו לו שליש על התנהגות טובה.

עם הזמן החרדות ירדו במורד הסולם והציפיה והסקרנות לקראת הספירה אחורה לטיול התגבשו והדהדו בליבי. אמרתי לעצמי שכל תוכנית היא בסיס לשינויים וכך התנהלתי. מקסימום נחזור. זה היה העוגן שלי. הידיעה שניתן לסגת מההתנסות הזאת. טסנו ללונדון עם ילדים. בן תשע ובת שמונה חודשים ושרדנו את זה ואפילו נהננו. אני כאן כדי לומר שזה משהו אחר. תרשמו לכם את זה כתזכורת בפתקים בטלפון, בשעון יד המגניב שלכם ובאפליקצייה השימושית שלכם. חו"ל עם ילדים זה קצב אחר. וברגע שמבינים זאת,- כל הספק שעושים הוא בונוס. כל פעילות היא אקסטרה. במקרה שלי- שכחתי שהילד הגדול שמתגלה כהכי מדאיג, הוא החסון.

כי בעצם גברים הם ילדים מגודלים שעוברים מחזקת האם לחזקת האישה ויסכימו איתי בערך כל הנשים שאני מכירה לפחות. אז בין כאב אוזניים אחד שממנו סבל החסון, לרצון להתפנות לבית החולים הקרוב, כל יומיים- ערכנו בדיקות שמיעה שעתיות. עד שהגיע רופא פקיסטני בריטי לחדר, שפתח לנו מרפאה לוקאלית בין המטבח לחדר שינה, וקבע שיש דברים בגו ולחסון מותר לקטר. זה גם נתן לנו בונוס של עוד יומיים בלונדון, כי אסור לטוס במצב כזה. בהמשך סבב יומינו בין קקי, פיפי לגביע הקדוש, שאלת השאלות "איפה אוכלים היום?" על הדרך ספגנו אי סבלנות של הילדים שכלל בכי, צעקות, ריקודים של שבט הוואי נידח באמצע הרחוב וצחוק מתגלגל ברכבת התחתית.

היו גם רגעי חסד כשעילי רצה לתת כסף לחסר בית שאמר שהוא מקסים ומנומס ודקות שאורי רקדה איתנו מבעד למנשא. על הדרך קלטתי שזה חתיכת מבחן אש זוגי. איך אנו מנהלים את הרביעייה הזאת. והאמת שהופתעתי לטובה. צלחנו זאת בהנאה. אמא שלי גם הצטרפה ופתחה איתנו מחומש בחלק מהימים. ובזכותה אפילו זכינו לדייט זוגי בלובי (שזה הטרנד הבא, נשבעת) עם נשנושים מהסופר ויין. נוט טו סלפ: הורים מלווים בטיול, הם כמו הורים מלווים בתיכון, מרימים לך, מצחיקים אותך, אבל גם מעמידים את היחסים שלכם במבחן.

במקרה שלי, החסון הגדיל לעשות והציע לאמי להצטרף לזכרונות הטיול שלה אחרי צבא באירופה . בהחלט היה משעשע. כשחשבנו שפחות משעשע- התפצלנו לחדרים. אז בהחלט חיכינו ללונדון. ועכשיו אני מחכה לטיול זוג, שהוא מבחינתי כמו הטיול הגדול אחרי צבא. בא לי לשמוע גם  את מחשבותיי בין לבין. הלכתי לחפש מוצ'ילה.