לפני שבועיים הוזמנתי לכנס "עוצמה נשית" באילת. לא ידעתי בדיוק למה לצפות כי מעולם לא הייתי בכנס נשים, ובכל זאת ארזתי תיק מלא ציפיות ודעות קדומות. צפיתי גם את כל הטוקבקים לכתבה הזאת מראש, "מי צריך עוצמה נשית, יש יוקר מחיה", "עוד פעם הפמינאציות האלה", וכו'. בדרך לאילת תהיתי איך מאחדים בין מאות נשים שלא מכירות זו את זו, ובאות מרקעים שונים לגמרי? איך בכלל מתאימים לכל כך הרבה נשים שונות את אותם התכנים? ולמה בעצם הן בוחרות להגיע?
כשהגעתי למלון הרודס באילת נתקלתי כמעט מיד בעשרות שלטים שהכריזו על הכנס, ועשרות נשים שעברו על פניי והבהירו לי שמדובר בהשתלטות של נשים על המקום. "מגניב", חשבתי. הכנס, שנערך עבור עובדות המשתייכות להסתדרות המעו"ף, מתקיים למשך ארבעה ימים שלמים, ומתחלק לשבעה מחזורים, על מנת שכל אחת תוכל להשתתף בהתאם לעבודה ולאילוצים שלה. באופן נפרד מתקיים גם כל שנה מחזור נוסף רק לסייעות, כיוון שהן יכולות לצאת לחופש רק בתקופת חנוכה. בכל סבב כזה מגיעות מעל אלף נשים, 8 אלף נשים בסה"כ משתתפות בכל שנה. אבל למה? למה הן מגיעות?
ההרצאה הראשונה בבוקר של הכנס עסקה בבריאות הגוף ובריאות הנפש, קבלה עצמית ודימוי עצמי. בהנחייתה של המרצה שר פיטנס, מאמנת כושר מקסימה ואנרגטית, עלו מספר נשים לבמה, מגיל 23 ועד 76, הן עמדו אחת אחת וסיפרו על קושי שיש או היה להן. מצאתי את עצמי מתרגשת ומזדהה עם כל אחת, גם עם אלו שחוו דברים נורא שונים ממני. הקהל היה מורכב מנשים צעירות, מבוגרות, רווקות, נשואות, חילוניות, חרדיות ודרוזיות.
בהמשך ההרצאה שר שמה מוזיקה וכולנו קמנו לרקוד. סתם, בשביל הכיף. הגברים המעטים שהיו באולם הוצאו ואנחנו נשארנו לבד, רק נשים, רוקדות איך שבא לנו. אח"כ הילה בר דוד, המשנה למנכ"ל שחר און, שמובילה את תחום הנשים בהסתדרות המעו"ף, האישה שיזמה את הרעיון של הכנס, ומארגנת אותו מזה תשע שנים, תבטא במילים את מה שאני לא ידעתי להגיד קודם: "הן מגיעות לפה מתוך הרצון להיות ביחד, להיות במעגל כזה של נשים שמפרות אחת את השנייה ולומדות אחת מהשנייה".
כאמור, הילה יזמה את הכנס לפני תשע שנים, לאחר שחוותה דבר דומה ביפן, והבינה שיש צורך להקים אירוע כזה גם בארץ. "חזרתי ואמרתי 'אני מפיקה את הכנס הזה. אני לא עושה שום הפקה חיצונית'. ככה גם תהיה פרנסה לאומנים ולמרצים, גם הבנות שלנו ייהנו, וגם העיר תרוויח כי אילת בחודשי החורף מדממת. התחלתי עם 360 נשים בשנה הראשונה. בשנה השנייה היו כבר 500".
הנשים מקבלות דרך ההסתדרות המעו"ף את האופציה להירשם לאחד מהכנסים והסיורים שמתארגנים מידי שנה. חוץ מהכנס, ישנם מידי שנה גם מגוון רחב של סיורים, כגון סיור בעקבות מנהיגות בתל אביב שלא באו לידי ביטוי, טיול לאתונה בעקבות נשים מנהיגות ועוד. גם הכנס עצמו מכיל מגוון מאד רחב של נושאים, סדנאות והרצאות, החל מסקס, בריאות, כושר, הרצאות על שפת גוף והופעות של ריטה, מירי מסיקה ומשה פרץ.
אלו שפועלות בהקמת הכנס עצמו הן נשים, דיילות גמלאיות שעובדות לאורך הכנס בשלל תפקידי ההפקה של האירוע. "יש כל כך הרבה מסרים שעוברים בסמינרים האלה", אומרת הילה , "יש כאן כלים לתרמיל של כל אישה ואישה וכל אחת בוחרת מה נכון לה".
בערב משה פרץ מופיע, וכשבטעות הוא קורא לקהל "חברים" מישהי מיד מחזירה לו בחן "חברות!", והקסם יוצא. העוצמה זועקת שוב לתוך העיניים. ההופעה שמחה ומרגשת, כולן רוקדות וחוגגות. אני שואלת את עצמי לרגע, מה זו בעצם עוצמה נשית? ומדוע דווקא להשתמש במילה עוצמה, שמתקשרת באופן אוטומטי לגברים, רק כדי להוכיח שגם נשים הן חזקות?
כשאני אומרת את זה להילה, היא אומרת "במהות זה לדאוג לקידום האישי והמקצועי שלך. יש נשים שחוות אלימות, ולא רק פיזית, אלא גם מילולית או כלכלית, והן מפחדות לדבר. עוצמה זו כל אישה שמביאה את עצמה ליכולות שלה, מגרדת את הקליפות החיצוניות שלה ואומרת אני מסוגלת, אני יכולה. עוצמה נשית זה לא להרגיש חלשות, לדעת שאתן מסוגלות לעשות הכל. לכבוש כל יעד".