שמה של חנה עקיבא עלה לכותרות באחד מימי אוקטובר 2017. הפעילה החברתית, שסובלת מנכות קשה, ישבה אז מחוץ למעונו של ראש הממשלה והפגינה לצד חבריה למען העלאת קצבאות הנכים והשוואתן לשכר המינימום. לפתע עצרה במקום מרצדס מפוארת, שממנה ירדה המעושרת והמקורבת לבני הזוג נתניהו, ניקול ראידמן, פילסה את דרכה בהמון עד שהגיעה לעקיבא והושיטה לה צרור שטרות - 2,000 שקלים בסך הכל - שהיו מוכנים מבעוד מועד בתיקה. עקיבא אומנם לקחה את הכסף, אולם העבירה אותו מיד למנהלי המאבק, כדי שישמש את המחאה לרכישת דלק ומים. בהמשך, כשהתראיינה ונשאלה על המקרה, שתועד בידי לא מעט גופי תקשורת, היא סיפרה כי המעמד גרם לה לחוש מושפלת.
אבל עקיבא התגייסה למאבק הנכים כמה חודשים לפני שראידמן הפכה אותה למקבצת נדבות, לאחר שצפתה בעימות טלוויזיוני בין פעילה במאבק לבין פרופ’ אבי שמחון, יו”ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, שטען כי קצבת הנכות איננה כוללת סיוע מהמדינה בטיפולים ובתרופות. עקיבא לא יכלה לשתוק יותר. “ראיתי את פרופ’ שמחון, שאמר בטלוויזיה שהנכים מקבלים את התרופות בחינם”, היא מסבירה היום. “אין בעיה, תשקר את כולם, לא אותי. אם אני מוציאה מהקצבה שלי 1,200 שקלים לפחות רק על תרופות, אז משהו אומר דרשני. מישהו פה עושה משהו לא תקין בעליל. אז יצרתי קשר עם מובילי המחאה, חברתי אליהם ולקחתי את ההובלה”.
עקיבא (45), תושבת הרצליה ואם לבת משוחררת טרייה מצה”ל, לקתה בגיל 29 בשני אירועים מוחיים שהתרחשו באותו השבוע והותירו אותה משותקת בחצי גופה השמאלי ומרותקת לכיסא גלגלים. כתוצאה מכך היא נאלצה להפסיק את עבודתה במפעל שבו עבדה, וכחמש שנים לאחר מכן נקבעו לה 76% נכות רפואית.
בשנה וחצי של פעילותה הציבורית, היו לא מעט אירועים דרמטיים. בין היתר, בספטמבר 2017 היא הותקפה על ידי נהג שמנעה ממנו לנסוע על המדרכה בדרכו לבית החולים בזמן שהנכים חסמו קטע בכביש 4; באותו החודש, בהפגנת הנכים במחלף הסירה בהרצליה, היא נשכבה על הכביש לאחר שהמשטרה עצרה פעילה בריאה שהפגינה עמם, ואף פנתה לראש הממשלה בנימין נתניהו במהדורת חדשות 2 והציעה לו בדמעות להתחלף עמה, ולו לדקה אחת; כחודש לאחר מכן נגרר הוואן שלה, המאובזר במעלון לכיסא גלגלים, כשהנכים חסמו את מחלף חולות שליד ראשון לציון כחלק ממאבקם. עקיבא סירבה לפנות את הכביש ודרשה כי הדוח יבוטל ורכבה יוחזר. כשהמשטרה הפעילה עליה כוח, היא פינתה את עצמה באמבולנס לבית החולים.
לאחר שהפגינה מול ביתו של שר העבודה והרווחה חיים כץ במשך שלושה ימים, בחרו בה בתחילת 2018 חברי ארגון “הנכים הופכים לפנתרים” כ”לוחמת מספר אחת למען הנכים”. “ההרגשה הייתה שזה נכון, זאת אני. אני הלוחמת הכי שיש”, היא מעידה על עצמה בגאווה. “כשיש מלחמה צודקת - אני אהיה שם. זה המקום שלי”.
לאחרונה עזבה עקיבא את ארגוני הנכים שעמם הייתה בקשר שוטף והצטרפה למפלגת צדק חברתי, שלה היא משמשת כיועצת. “הם נותנים לי גב מלא ושקלו להריץ אותי לכנסת איתם, אבל אני לא ממש מתלהבת מזה” היא מודה. “הייתי שם, ראיתי את הנוכלות ואת השקרים, וזו לא אני. שום כסף בעולם לא יכול להניע אותי להיות כזו”.
אבל יש בכנסת גם אנשים ראויים שפועלים למענכם. אילן גילאון, למשל.
“זה נכון, ונכון גם שרק מבפנים אפשר לשנות באמת. בגלל זה אמרתי שאהיה יועצת לענייני נכים מהצד. אני באמת מבינה את הנכים, אני יודעת מה זה”.
צדק חברתי תעבור את אחוז החסימה?
“עכשיו אנחנו בוודאות עוברים. אנחנו עושים עבודה מטורפת”.
למה עזבת את ארגונים הנכים?
“הייתי עדה לדברים שלא להאמין. ביטוח לאומי אומר שיש 30% נוכלים בקרב אלו שקוראים לעצמם נכים. אני כל החיים שלי אמרתי ‘אין דבר כזה, אנשים לא בוחרים להיות נכים’, אבל הם צודקים. אנשים בוחרים להיות כאילו נכים ולהרוויח על חשבונם. יושבים באולפני טלוויזיה, משחקים אותה מסכנים שאין להם כסף לתרופות, אבל אחרי הראיון יושבים במסעדות פאר. על מי אתם עובדים? עלי? מספיק. אתה לא נכה. אם היית נכה, אז איך אתה יום אחד על כיסא גלגלים ויום אחרי זה אתה על הרגליים? חוץ מזה, כל העמותות שנפתחו מסביב, זה כבר נהיה כמו מכבסת כספים. נוכלים לא חסר. על הגב שלי ועל הנכות שלי לא ירקדו”.
מה את אומרת על בחירת בג”ץ בתחילת השבוע לא להתערב בהחלטת משרד האוצר שמסרב להעלות את קצבאות הנכים והקשישים?
“שיילכו לעזאזל. זאת אמא שלהם, לא שלי. אמא שלי כבר לא בעולם”.
את האירוע המכונן שהזניק אותה לתודעה הציבורית רואה היום עקיבא בעיניים אחרות, שלא לומר מפתיעות. “היא אלופה, היא משהו מדהים”, היא אומרת על ראידמן. “בזמנו הרגשתי שהיא השפילה אותי. היום אנחנו בקשר קרוב, היא מנסה לעזור לנו במאבק. היא ניסתה בזמנו לתת לנו זמן שידור אצלה בתוכנית ברדיוס, רצתה לתת לנו מעוף כדי להסביר לאנשים מה זו נכות ומה זה לחיות מ־2,300 שקלים בחודש”.