אלבמה מאשרת חוק האוסר לבצע הפלות. יומיים אחריה מדינת מיזורי מצטרפת גם היא להחלטה. אני יודעת מה אתם חושבים - לכאן זה לא יגיע, זה רחוק, זה שם. אתם בטוחים?
מחקרים מצאו שבכל הנוגע להשפעת הקבוצה על עמדותינו הפוליטיות אנחנו כל כך עיוורים. לא זה לא מקרי שתוך שבוע שתי מדינות בזו אחר זו מחליטות את אותה החלטה. הגיע הזמן לפתוח עיניים, כי הפסיכולוגיה תוכיח שהמציאות מדאיגה.
איך דבר שהיה לא מקובל כבר שנים חוזר ומקבל תוקף מחודש? למה רוב גברי אישר את החוק (25 גברים באלבמה) ואף לא אישה? ומה זה קשור לרפובליקנים השמרנים? המחקרים מבשרים רעות, וזה הולך להיות מפחיד.
במחקר בפסיכולוגיה הבוחן את השפעת הקבוצה הפוליטית על הפרט השייך לאותה קבוצה, לקחו קבוצה של ליברלים דמוקרטיים והציגו להם כתבה שמציעה תוכנית (פיקטיבית יש לומר) של רווחה מצומצמת ונוקשה כזו שבאידיאולוגית הליברל אין סיכוי שהייתה עוברת הסכמה. כך הציגו לעוד נבדק ליברל ולעוד אחד כשבסוף התוכנית הנקראת נאמר לכל אחד בנפרד שהמפלגה הדמוקרטית אליהם הם שייכים החליטה כי היא תומכת בתוכנית, ושאלו מה דעתם האישית.
בלי יוצא מן הכלל, נמצא במחקר שכל הנבדקים היו מושפעים מכך שנאמר להם שקבוצתם הרחבה תומכת בתוכנית, וזאת כשהתוכן עצמו של התוכנית מנוגד לחלוטין לעמדותיהם הפוליטיות. לא תוכן הכתבה, לא העובדה שהאידיאלים שלהם שונים, כל אלו היו חסרי השפעה. דעת הרוב של הקבוצה הפוליטית הנתונה שאליהם הם מרגישים שייכים היא זו שקבעה להם את העמדה. את אותו הדבר נעשה הפוך על קבוצה של שמרנים. גם הם נמצאו מוטים. שום החלטה רציונלית, שום נקיטת עמדה, רק הליכה מוטית אחרי הקבוצה. תוכן התוכנית הליברלית שהוצגה להם לא השפיעה ולו במאומה.
זהו מחקרו של גופרי כהן מ-2003 הבודק את ההשפעה שיש להזדהות שלנו עם קבוצות פוליטיות. אלו הן ההשלכות, הקשות יש לומר, של ההזדהות שלנו לקבוצה שבחרנו בה כמייצגת את עולם הערכים שלנו. הממצאים מדאיגים, לא רק שאנחנו לא באמת מחליטים באופן אינדיבידואלי ונשענים על מה שהקבוצה החליטה, אלא שאנחנו לא מודעים לכך.
כשנשאלו הנבדקים אם המידע שקיבלו על עמדת הקבוצה הפוליטית אליהם הם שייכים השפיעה על דעתם, הם ענו שלא הייתה לכך השפעה. אנשים בטוחים שהם אובייקטים חופשיים מכל הטיה בשיפוט.
אז איך זה שחוק נגד ההפלות עובר אצל רפובליקנים שמרנים ומשם למדינת מיזורי? בדיוק באותה הצורה. ראש הקבוצה מחליט והשאר אחריו בהזדהות מלאה, ומשם זה יכול להתפשט כמו מגיפה. זה לא במקרה עבר מאלבמה למיזורי, ואין לדעת אם זו תהיה המדינה האחרונה. כי אם הם החליטו שזו הבחירה אז כל מי שמרגיש חלק מהקבוצה ימשיך את ההזדהות ביישום החוק.
אם קבוצת שמרנים באלבמה מאשרת את החוק, כל מי שמזדהה עם דעותיהם הפוליטיות בנושאים אחרים ימשיך באותו קו של הזדהות באופן עיוור, גם אם בתוך תוכו זה מנוגד לערכיו האישיים. כאן הבעיה - הקבוצה נתפסת כמי שמחזיקה באותו עולם ערכים של הפרט השייך אליה, ולכן הוא נוטה לסמוך עליה בקלות בקבלת החלטותיו. זו לא המצאה, זו המציאות הפסיכולוגית המחקרית.
ושימו לב לפרט החשוב הבא, בה החוקר כהן מבהיר סוגיה. אנשים יושפעו מהקבוצה בעיקר כאשר הנושא מעורפל ואין עליו קונצנזוס (הפלות) והוא אינו רלוונטי להם או מרוחק מעולמם. הפלות הוא נושא פוליטי חברתי שאין עליו קונצנזוס ולכן הוא מעורר בעיה. קשה לדון בנושא רגיש כל כך כשיש טענות בעד ונגד כאחד. לקיחת חיים למול סכנת חיי האישה או זכותה להחליט על גופה. האם זה תינוק מבחירה או תוצאה של אונס או גילוי עריות, רשימת הטענות בעד ונגד ההפלה היא מסובכת מורכבת ומאוד טעונה, לא רק שאנחנו לא מודעים להשפעת הקבוצה עלינו בנקיטת עמדה, ברגע שיש נושא שאין עליו קונצנזוס ברור ומוסכם בחברה, אנחנו הפרטים נוטים להישען על דעת הרוב של הקבוצה שלנו, אנחנו לא בוחרים בעצמנו, אלא נמנעים מנקיטת עמדה.
25 גברים הצביעו בעד החוק ואף לא אישה אחת. הריון ,הפלה, נשיאת תינוק ברחמך - כל אלו אינם חלק מעולמם של הגברים. אז איך זה שרק גברים הצליחו להחליט על חוק שכזה. מחקרי הפסיכולוגיה שוב לא טועים. הנושא רחוק מעולמם האמיתי, ולכן ההחלטה התבצעה כמו העתק הדבק מגבר לגבר בקבוצה. הרשת גועשת ואחד הפרסומים התייחס לנושא בצורה מאד ברורה:
ישבתי השבוע בפקולטה לפסיכולוגיה עם סטודנטית וניהלנו בנושא שיחה. זה רחוק , זה לא באמת יכול פה לקרות - היא אמרה לי. ונזכרתי במחקר ובחוסר היכולת שלנו לראות בבירור איך השתייכות לקבוצה פוליטית יכולה לעוור את יכולת ההחלטה. ולא, לא יכול להיות יותר דבר כזה כמו נושא מעורפל או רחוק מעולמנו בעולם כה גלובלי וקטן, זה לא באמת מעבר לים.
מותר להיות עם עמדה פוליטית ולהזדהות עם קבוצה כזו או אחרת, וגם להזדהות עם מנהיג הקבוצה, אבל הגיע הזמן לפתוח עיניים לרווחה, לא להיות כאדם מובל עיוור וחסר עמדה פרטית אינדיבידואלית וברורה. נכון, יש מנהיגים, וגם אם בחרתם אותם זה לא אומר שיש להנהן על כל מה שהם אומרים. תלמדו לחיות עם צדדים שונים של אותו מטבע. לחיות עם ספקות, סימני שאלה ואפילו עם דיסוננס אישי שלא כל הדברים תמיד מתחברים בצורה ישרה. הם מנהיגים, וגם אם בחרתם בהם זה לא אומר שהם לעולם לא טועים גם אם זה מייצר מצב שעלינו לעמוד ולומר בפיקחות מוחלטת קודם לעצמנו ואח"כ להם - "רגע, עם זה אנחנו לא מסכימים".
הכותבת היא מנחה ויוצרת טלוויזיה, בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה