אשת רשות השידור לשעבר משחזרת את פריצת הדרך הנשית בתקשורת

"אני רואה היום טלוויזיה ושומעת רדיו - ומתפלצת. בברברת האינסופית שם אין שום ניסיון לכבד דעה של אחר. אתה יכול לדעת מראש מי יגיד מה, מתי ואיך. כשמקיימים דיון על זיופים בבחירות במגזר הערבי, הוא מתנהל משום מה בין יהודים בלבד, תוך התעלמות מכך שזיופים היו גם במגזרים אחרים. מול מקרים כאלה של חוסר הגינות אני משתוללת, לא מסוגלת להתאפק”.

מאחורי הדברים האלו עומדת שדרית העבר כרמית גיא, מי שלמרות הרקע האדום המובהק שלה, כשמאלנית, בת להורים קומוניסטים בקיבוץ קומוניסטי, נודעה בניטרליות ללא סייג שהקפידה להפגין בשידוריה. “לא היה לי ספק שעלי לנהוג כך, מה גם שהיה לי ברור שעקב הרקע שלי היה מופנה אלי זרקור ונבחנתי בצורה קפדנית”, היא אומרת. “זאת בפרט בתקופה שבה ציפו יותר לממלכתיות בשידורים, שכיום לא קיימת”.

לעומת זאת, דווקא בהסתמך על הרקע שלה הציעו לגיא לחבר את הספר “חלום ושבר - סיפורם של הקומוניסטים העברים 1943־1949”, שהופיע לא מכבר בהוצאת כתר. “לא הייתה כאן מקריות”, מאשרת גיא. “פנו אלי בעקבות ‘מסע ליד חנה’ (בהוצאת עם עובד), הספר הראשון שכתבתי, שדי היה תעודת הזהות הביוגרפית והאידיאולוגית שלי. צאצאי הקבוצה שנקראה ‘הקומוניסטים העברים’ ציפו שאעזור להם לפענח פרק לא ידוע בחיי הוריהם, שגם אני לא ידעתי עליו הרבה”.

גיא נמשכה אל הנושא מתוך סקרנות אישית. אחרי שהקבוצה האמורה, שפעלה בעיקר בירושלים, שקעה במצולות ההיסטוריה, הוריה היו ב־50’ בין אלה שייסדו בעמק חפר את יד חנה, “הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בעולם”, שאליו הגיעו כניצולי שואה. הם ראו ברוסים את המשחררים שלהם.
אלה גם אלה שונים לחלוטין מהקומוניסטים העכשוויים, המהווים חלק מהרשימה המשותפת. “הקומוניסטים העברים השתתפו בבניית הארץ ולחמו בשורות ההגנה והפלמ”ח”, מציינת גיא, שבמחקרה המעמיק לקראת כתיבת ספרה גילתה ביניהם דמויות שהכירה מעבודתה ברדיו כמו שמואל אלמוג, מי שהיה מנכ”ל רשות השידור, והמוזיקאי מאיר הרניק. סיפור הקבוצה, שלה הקדשת את ספרך, היה טרגי, היא התפזרה בלי להטביע חותם ונשכחה. 

“כשעושים חשבון פוליטי קר, רואים שהם באמת היו חסרי חשיבות. אבל כשקוראים את מה שהם אמרו בזמנם, מגלים שדבריהם על מדיניות רווחה ואיכות סביבה נמצאים בשיח גם כיום”.  

ילדה רעה

“תינוקת קטנה, כחושה, שגון עורה ירקרק כשל צפרדע”, כך גיא, שתחגוג בדצמבר 70, מתארת בספרה האוטוביוגרפי את עצמה בהיותה בת חצי שנה בעת הקמת יד חנה, קיבוץ ספר מערבה מטול כרם, שנפלט מהקיבוץ המאוחד בגין מחלוקת נוקבת לגבי ההתייחסות לברית המועצות של אז. שמה ניתן לה על שום עבודתו של אביה בכרם.

גיא מספרת על קיבוץ של ניצולי שואה, שנקרא על שמה של חנה סנש. באותן שנים התנגנה בו השפה ההונגרית, לצד ויכוחים רעיוניים סוערים על רקע הערצה לאמא רוסיה, התנגדות לממשל הצבאי בכפרי המשולש הסמוכים לקיבוץ והפגנות נגד שלל נושאים, בהם ביקורו בארץ של שר ההגנה הגרמני. עד היום מהדהדת באוזניה הקריאה נגדו: “שטראוס עמלק מארצנו הסתלק”.