יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, שמצוין על ידי ארגונים פמיניסטיים מאז 1981, נוסד לזכר האחיות מריה ארחנטינה, פטריה מרסדס ואנטוניה מריה מיראבל מהרפובליקה הדומיניקנית, שהפכו במותן לסמל המאבק הזה. השלוש נרצחו ב־25 בנובמבר 1961 בפקודת הדיקטטור רפאל טרוחיו, ששלט במדינה ב־1930־1961. בפברואר 2000 החליטה גם האסיפה הכללית של האו"ם לאמץ את היום הזה באופן רשמי.
לא רק בישראל, בעולם כולו גדל מדי שנה מספר היוזמות הממשלתיות והאזרחיות שמנסות למגר את התופעה. כך למשל, בעוד שבארץ, הצעת החוק לפיקוח אלקטרוני להגנה על ילדים ונשים מפני אלימות בתוך המשפחה - שבמסגרתה ניתן יהיה לפקח על מי שניתן כנגדו צו ההגנה ולפעול כנגד אלו שמפירים את הצו - עדיין מחכה לכינונן של ממשלה וכנסת יציבות שיצליחו להעבירה, בארצות הברית, בספרד ובפורטוגל כבר מציעים ניטור אלקטרוני דו־סטרי במקרים של אלימות בתוך המשפחה.
מטרת הפיקוח היא לוודא כי שמי שהוצא נגדו צו הגנה עומד בתנאי הצו ולהגן על קורבנות האלימות באמצעות מעקב פיזי אחר שני הצדדים. במסגרת ההצעה, גם לקורבן ניתן מכשיר ניטור, המאפשר למרכז הניטור להתריע על קרבתו של המורחק. כך מייצרת המערכת "אזורי הרחקה" סביב ביתו של הקורבן ומוודאת את אכיפת צווי ההגנה. אם המורחק נכנס לאזור ההרחקה, המערכת האלקטרונית יכולה לתת אזהרה מוקדמת על ההפרה לקורבן ולרשויות המעקב גם יחד. מדובר במערכת יחסית חדשה, ומידת האפקטיביות וההשפעות שלה עוד נבחנות בעולם, אבל היא עשויה להעניק פתרון לאתגר נוסף בתחום של אלימות במשפחה: איסוף ראיות לפשע.
כש־88% ממקרי ההתעללות והאלימות במשפחה מתרחשים במרחב הביתי, המשטרה מתקשה במקרים רבים לאסוף עדויות וראיות מספקות. הפיקוח הדו־סטרי מציע ראיות כמותיות שיכולות להציג תמונת מציאות מדויקת יותר. כך למשל, לפי דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת לשנת 2020, כמעט 600 תיקים נפתחו בשנה הזו במשטרה בגין הפרה של צווי הגנה על נשים מפני אלימות. ייתכן שאילו היה נערך שימוש בניטור האלקטרוני, המספר המתקבל היה גדול הרבה יותר.
באוסטרליה הכריזו על תוכנית לאומית לעשר השנים הקרובות, 2022־2032, שמטרתה למגר לחלוטין אלימות מגדרית בתוך דור אחד בלבד. אחת הדרכים לעשות זאת היא הקמת כוח עבודה מיוחד, המורכב מבעלי מקצוע המתמחים באלימות במשפחה נגד נשים וילדים. בתוכנית הלאומית אף מתייחסים לכך שלא המשטרה ולא מערכת המשפט ערוכות להתמודד עם אלימות נגד נשים וילדים, למרות שיותר
מ־60% מהמקרים שבטיפולם קשורים לאלימות מגדרית. על כן, התוכנית הלאומית האוסטרלית מכירה בצורך ליצור מעטפת המכונה "מערכת ממוקדת אדם", שתתכלל את כל הגורמים העוסקים בנושא - ממשרדי הממשלה ועד הרשויות, תעניק מידע וגם תתמוך בקורבן. עיקר הבשורה במערכת כזאת הוא צמצום משמעותי של מספר הפעמים שבו הנפגעת נדרשת לחזור על שקרה לה בפני הגורמים השונים.
מחקרים באוסטרליה מראים כי אלימות במשפחה ותופעת דיירי הרחוב, ובמקרה זה דיירות הרחוב, הולכות יד ביד. אלימות במשפחה היא אחד הגורמים המובילים נשים להפוך לחסרות בית. מנגד, הוכח כי צפיפות ו/או אובדן דיור יכולים להוביל לאלימות בתוך המשפחה. על כן, התוכנית הלאומית באוסטרליה קוראת להתערבות מוקדמת יותר באמצעות מתן דיור סוציאלי או דיור בר השגה לנשים וילדים בסיכון.
קו מנחה
המקלט הראשון בעולם הוקם בשנת 1972 בלונדון. חמש שנים לאחר מכן הוקם גם בארץ המקלט הראשון. נשים המגיעות כיום למקלטי חירום - לעתים מגיעות רק עם הבגדים שלגופן, והמקלט אומנם מעניק להן מענה חירומי פיזי, אך מרחיק אותן מכל מסלולי חייהן טרם היציאה למקלט. לנוכח זאת, מתקיים בבריטניה ובפינלנד המודל Multi־Agency Risk (Assessment Conferenc (MARAC שמבקש לשבור את מעגל האלימות החוזרת בתוך המשפחה ובין בני זוג. המודל, שפותח במקור בשנת 2003 בבריטניה, מבקש להציע סיוע מהיר מאנשי מקצוע שונים בשלושה שלבים: הערכת סיכונים והפניית הקורבן למערכת MARAC, שיתוף המידע בין הגורמים הרלוונטיים ועריכת תוכנית ביטחון ומעקב אישית.
כל תהליך סיוע מתחיל בטופס הערכה, שמטרתו לאבחן את מידת הסיכון שבו נמצאים הפונים באותה העת. מי שממלאים את הטופס הם עובדי הציבור שאליהם פנו לעזרה - ברוב המקרים מדובר בשוטר או שוטרת, אבל גם עובדים סוציאליים או רופאים יכולים למלא את טופס ההערכה. על בסיס מחקר שבוצע בבריטניה, ההערכה כוללת התייחסות לאלימות כלכלית, אלימות פסיכולוגית, אלימות פיזית ואיומים לאלימות כזו. אם מתקיים מספר מסוים של מדדי סיכון הכלולים בטופס, איש המקצוע יפנה את הפונה ל־MARAC. אז תתכנס ועידה מיוחדת של גורמים מתחומים שונים - אנשי מקצוע מהמשטרה, שירותי תמיכה בקורבנות, שירותי רווחת ילדים, שירותי בריאות קהילתיים ושירותי רפואה - על מנת להעריך את הסיכון שבו הנפגעים מצויים.
הנפגעים עצמם אינם חייבים לנכוח באופן אישי, אך הסכמתם לקיום ועידה כזאת הכרחית. בוועדה ייערך שיתוף המידע בין הרשויות הציבוריות ותוכן תוכנית פעולה ייחודית לטובת ביטחונם של הנפגעים. הפעולות שסוכמו על ידי חברי הוועדה נרשמות ומאותו רגע מתבצע אחריהן מעקב. החידוש המרכזי בשיטה זאת הוא היחס להערכה כאל קו מנחה, המאפשר לרשויות לבחון באמת כל מקרה לגופו.
על פי מחקר שנערך על ידי המכון הלאומי לבריאות ורווחה בפינלנד, מאז אימוץ המודל, הופחתו מקרי האלימות החוזרת במשפחה. בתוך כשישה חודשים, מספר מקרי האלימות החוזרת שדווחו למשטרה ירד ביותר מ־80%, וגם הקורבנות עצמם דיווחו על תוצאות דומות, כאשר רבות מהם טענו כי הן לא מרגישות מאוימות יותר.
שורשי האלימות
אזור אסיה והפסיפיק הוא אחד האזורים המדורגים במקומות הגבוהים בעולם בשיעור האלימות נגד נשים. על פי מחקר של ארגון הבריאות העולמי בנושא בריאות נשים ואלימות במשפחה, בין 20% ל־68% מהנשים בגילי 15־49 ברחבי אסיה והאוקיינוס השקט חוו אלימות במהלך חייהן. מנגד, מחקר של התוכנית Partners for Prevention של האו"ם בנושא גברים אלימים מצא כי שיעור הגברים מאזור זה שדיווחו כי הפגינו אלימות כלפי בנות זוג גבוה במיוחד. כמעט מחצית מהגברים שרואיינו דיווחו על שימוש באלימות פיזית ו/או מינית כנגד בת זוג, וכמעט רבע מהם דיווחו על כך שאנסו אישה או ילדה.
בעקבות התוכנית מיושמת תוכנית מניעה רחבה, בשיתוף ארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים, ובה בני נוער וצעירים לומדים לזהות ולהימנע מסטריאוטיפים מגדריים ואפליה, ולמנוע אלימות נגד נשים בקהילותיהם. בשלב השני של התוכנית נערכת שורה של פעולות מניעה במדינות בנגלדש, קמבודיה, אינדונזיה, פפואה גינאה החדשה, וייטנאם וסין, בהן תוכניות בית־ספריות וקהילתיות שמכוונות לגברים ולנערים. כל מדינה נמצאת בשלבים שונים של פיתוח ויישום פעולות המניעה.