"ספרי לי למה אני צריך אותך כאן", כך פנה אליי אותו מנכ"ל מכובד באחת מחברות היח"צ הגדולות במשק, כשהוא ישוב מאחורי שולחן וצריח, כמו מנסה להבין איזה מהלך לעשות מולי. חייכתי אליו, נשמתי עמוק, הסתכלתי על הנוף האורבני הנשקף מהקומה ה-32 מאותו מגדל משרדים ברמת גן.

"וואו, ממעוף הציפור עבודות הרכבת הקלה ממש מתקדמות בעיר", שחררתי לחלל האוויר. המנכ"ל המעונב הסתכלתי עליי מבולבל מעט, כאילו לא מבין מדוע זמנו היקר הולך על דיבורי סרק.

הישרתי אליו מבט ואמרתי:" אם הבאת אותי לכאן, כנראה שהתרשמת מקורות החיים שלי. אני יכולה להבין אותך, יש אנשים שמתרשמים. יש גם כאלה שלא, אבל קשה לי לומר למה אתה צריך אותי. אתה יודע, אתה לא חייב. הייתי מעדיפה שתגיד רוצה. זה יותר רצון חופשי פחות שמישהו מצמיד לך אקדח לרקה". המנכ"ל הסתכל עליי משועשע.

לא יכולתי שלא לחשוב עד כמה הראיונות עבודה שחוויתי בזמן האחרון הזכירו לי דייטים תל אביביים כושלים בעברי. לא בכדי אומרים שהדייטים מרגישים כמו ראיון עבודה. בשניהם צריך לספר על עצמך. למנות את המעלות, ולעמעם את החולשות. אף על פי שפחות סביר שבדייט ישאלו אותך "מה החולשה שלך". כן אדוני הפסיכולוג, שניה אני חושפת את כל הקלפים. רק תגיד לאיזה מייל לשלוח לך את התיק הרפואי שלי.

עם זאת, בדייט לא יהססו לשאול "מה השריטה שלך", שזה כאמור מגניב, מרענן ופותח שיח, כי כולנו ללא קשר למין או לגיל מגיעים לדייטים עם שריטות בשאסי ומכות באגזוז.

שמתי לב שההתארגנות לראיון עבודה לא נופלת מהתארגנות לדייט. בשניהם מתלבטים מה ללבוש, איך להתאפר ואיך להריח.  בשניהם מתלבטים אם לפתוח או לסגור כפתור בחולצה, כי רוצים לשדר רצינות, עם זאת ממש לא בא לי להיות חנוטה עם הכפתור עד הסנטר. אחרי הכל, בפתיחות יש משהו מאוורר. אבל פחות מרגיש לי נכון להיות אובר ליברלית, לא כרגע לפחות. זה עדיין לא הזמן להתפשט.

הזמן גם משחק תפקיד לא מבוטל. בראיון עבודה במשך זמן של רבע שעה עד חצי שעה צריך לעשות פרסומת מגניבה של חייך וכישוריך. הראיון יכול להתארך, ואז צריך להוסיף גם קטע אומנותי, של תרגיל ניתוח סיטואציה מורכבת, שירשים את המראיין.

בדייט, שיכול לקחת כמה שעות במקרה הטוב, ואם הוא על ספסל מתחת לבית אז פחות, עדיין אתה רוצה להיות בפול פאוור עצמך בפרסומת לחיים הטובים. להציג את המיטבי, גם אם זה לא המושלם. להציג את מה שיכול להיות, לא בהכרח את מה שקורה בפועל.

ההבדל המהותי היחיד הוא שבדייט ממש מוצלח אפשר לארוז את מושא הדייט לטייק- אווי הביתה. ובראיון, איך נאמר, קצת פחות.

בכל מקרה בשני המקרים, אפשר להתעורר למחרת בבוקר, עם האנגאובר מטורף ולהחליט שהקערה נהפכה על פיה ולא בא לך שום דבר מהנ"ל.