"כשנולד ילד נולדת גם אמא". אחד המשפטים שאני שומעת וקוראת בכל מקום והוא תמיד נשמע לי מטופש, ניו אייג'י ובעיקר לא נכון. כשנולד לך ילד את ובן הזוג שלך לא נולדים מחדש אלא נזרקים למציאות שאף אחד מכם לא ציפה לה. לא משנה כמה אנשים יגידו לכם לפני הלידה "תישנו עכשיו" כאילו ניתן לצבור שעות שינה בעו"ש ולגהץ כשאתם במינוס, אף אחד לא באמת יכול להתכונן להגעתו של דיקטטור חדש ועצבני במשקל שלושה קילו שדורש שיאכילו אותו, ינענעו אותו וגם ינגבו לו את התחת. העייפות והלחץ שמגיעים יחד עם תינוק הם רק תגובה למציאות חדשה ולא תהליך לידה מרגש ומלא באור. ולא, זה לא סותר את העובדה שתינוק זה דבר טוב, וזה לא קשור בכלל לאהבה או לאושר.
מה שאני כן רואה הרבה הוא שבשלב מסוים, אחד מבני הזוג או אפילו שניהם יחד - משחררים רסן ומאבדים קשר עם המציאות שהם חיו בה לפני. משתרר מהם טירוף משעשע שהיה כלוא במשך שנים רבות באדם שנראה והתנהג לפני כן כנורמלי. זה מגיע בצורה של אובססיות ושימת דגש מוגזם על דברים רגילים ויומיומיים. קחו למשל את הצורך לברר ולבחון משהו לפני שאנחנו קונים אותו. כמובן שלפני קניית דברים חשובים לתינוק צריך לעשות את הבירורים הרגילים, שאלה בקבוצת וואטסאפ, טלפון לחברה או חיפוש בגוגל. אבל פתאום כל אלו לא מספיקים, האישה הספונטנית והחביבה שהכנסת להריון, זו שישנה איתך בהוסטלים מתפרקים בדרום אמריקה, עושה עבודת תחקיר ברמה אקדמאית על השמיכה שאיתה היא הולכת לכסות את הבן שלה- כי פוך גורם למוות בעריסה, כותנה יכולה לתקוף אותו בלילה ופשתן זה השטן. פתאום אבא טרי לא קונה כיסא תינוק עד שהילד גדול מספיק כדי לנהוג כי תו התקן הישראלי לא מחמיר מספיק בעיניו והוא לא יכול לייבא את הכיסא שהוא רוצה מאוסטרליה והחלטה על מזרן היא משהו שגרום לשניהם לא לישון חמישה לילות ברצף, לעבור בין ספקי מזרנים, להתקשר בשמות בדויים ליצרנים ולהירדם מול אתרי השוואת מחירים מיפן.
הטירוף הזה לא מוגבל רק לקניות או החלטות, יש את אלו שמפתחים אותו בתחום האוכל. הגבר שהיה אוכל בחתוליות שגורמות לחירייה להריח טוב הופך למושיק רוט פינת אייל שני ונבהל רק ממשמע המילה "אבקת מרק" או "קפוא", דורש מהילדים להגיש בקשה בשלושה עותקים כדי לאכול עוגיה ושולח וואטסאפים עצבניים לגננת אחרי כל מסיבות יום הולדת בגן כי הילד הטהור שלו נחשף לעוגה. יש את המפחדים מקרינה שמוותרים על מיקרוגל כי אין שום סיבה לאכול אוכל חם שלא בושל ברגע זה או על מוניטור כי המצלמה שלו מפזרת קרינה ליד הילד. כאילו אנחנו לא חיים במדינה בה יש לנו קליטה במעליות ובממ"דים תת קרקעיים. השלב הבא הוא לעטוף את מיטת התינוק בנייר אלומיניום ולשגר אותו לחלל. אני כבר לא מופתעת מכלום, גם לא מאלו שמתנגדים לחיתולים חד פעמיים, טלוויזיות, תחליפי חלב, מוצרי חלב, הליכונים או טלק, אלו שיודעים בעל פה רשימות מרכיבים של שמפו תינוקות ואלו שמדקלמים לי שבכל דבר שאני מסתכלת עליו יש נפט. ושאני בכלל לא אתחיל עם המושג "גירוי יתר" שהתפתח בסביבתי. מסתבר שאסור שהילדים שלנו חלילה יתרגשו כי גירויים עלולים לעורר אותם. בשלב מסוים יש ילדים שחיים חודשים בעגלה מכוסה חיתולי טטרה ושומעים רק רעש לבן משל היו באשראם בהודו רק כי אמא שלהם חושבת שאם מישהו יעשה לידם פרצוף מצחיק הילד יקפוץ מהעגלה לכיוון העץ הקרוב ויבלה את המשך השבוע בטירוף של קוף על אקסטזי.
חברות שלי אומרות שגם אני כזו, שאני סטרילית ומשוגעת רק כי נמנעתי מלקחת את מיני בוס לג'ימבורי במהלך השנה הראשונה לחייו בגלל שיש שם חיידקים ושזה מצחיק כשאני מזועזעת לשמוע ילד מתעטש בדירה אחרת בקומה שלנו. אני חושבת שהם מגזימים, אני לוקחת הכל באיזי, אמא קלילה וזורמת, אתם תבלו עם הילדים שלכם בחממות חיידקים סגורות ומקורות, רק תרחיקו אותם מהבן שלי- מישהו יודע איפה קונים בועת פלסטיק סטרילית ואם אפשר לגדל בה ילדים עד הצבא?