הדיבורים על החרפת הסגר בעד או נגד, לצד ההשערות, האולי אופטימיות מדי, של גדולי נביאי הזעם במשרד הבריאות, שאולי נוכל לחזור לחיים סמי נורמליים באזור מרץ-אפריל הקרובים, החדירו בי מעין זריקת מרץ בלתי ניתנת לשליטה לתכנן תכנונים. בסוף יבוא לנון ויגיד שאין טעם בהם, אבל ניחא. אני מעדיפה לתכנן, כי זה נותן לי תקווה ועוגן שיהיה פה טוב.
אני מודה שבאופן אישי, טיולים באירופה אני אעדיף לדחות עוד קצת ולו כדי להימנע מלוגיסטיקה, ביורוקרטיה ומטושים לאף, אבל תודה לאל שיש לנו ארץ נהדרת גם אם היא מוציאה אותנו מהדעת. וזה בהחלט הזמן לסמן לי ולכם, שלושה יקבים שאת חלקם הספקתי לדגום בין הסגרים, והם לחלוטין המלצה מקסימה שלי לשבתות שלכם – ברגע שמורידים את מגבלת המרחק מהפרק.
וחוץ מזה, גם אם זה לא קורה השבוע, כל אחד צריך איזה משהו בלוח השנה, טיול עתידי או יין מול הר כדי לשאוף אליו. בינתיים ראו בהמלצות מטה, אופציה להזמנות עד הבית אם מתחשק לכם לגוון את הארסנל הרגיל. כי אין כמו לזוז מאזור הנוחות.
יקב שריגים
בטח שמעתם את השם פארק בריטניה ובטח גם תכננתם לא פעם להגיע לשם בשבת לפיקניק, אבל ברגע האחרון התעצלתם לצאת מהבית. אז הנה הסיבה שתוציא אתכם בפעם הבאה מהשכונה –קוראים לו יקב שריגים, מקום קטן וקסום בלב היישוב לי – און (אזור פארק בריטניה, עמק האלה), רבע שעה מירושלים ובלב טוסקנה הישראלית. מדובר ביקב בוטיק קסום, עם חצר מקסימה שאפשר לשבת בה עם סלסלת פיקניק או רק עם יין. אחר כך אפשר להוריד את האלכוהול בצעידה לפני הנסיעה חזור. הפייבוריט שלי: קברנה פרנק.
יקב מרגלית
את היינות של יקב מרגלית, מהיקבים המוערכים בישראל, הכרתי בכלל דרך חברה שגרה בבנימינה ואמרה לי: "את חייבת, ממש ממש חייבת לטעום, איך לא טעמת?" איכשהו זה עבר לי ליד האוזן, ובכל פעם כשנכנסתי לחנות היין לקנות משהו נתקעתי על הקבועים, ואיכשהו, לפני הסגר השלישי הספקתי סוף סוף לא רק לטעום את המרגלית הלבן אלא גם את הבלנד הים תיכוני, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.אז החלטתי שאני חייבת לתת קפיצה קטנה למקום.
קודם כל, תמיד כיף לטייל באזור בנימינה בואכה זכרון, המקום הזה הוא ללא ספק מושבת היין הישראלית. אז תעשו לעצמכם טובה וברגע שמשחררים את מגבלת המרחק תנו גם אתם קפיצה לשם. האמת? הייתי אפילו ממליצה על משלוח יין מקדים עוד השבוע.
יקב כרם ברק
אם מושבת היין היא "עוטף זכרון" אזור מטה יהודה ועמק האלה הוא הטוסקנה הישראלית, אם תרצו סוג של "דרך היין" הישראלית. יש המון יקבים באזור: יקב טלר, יקב מוני, יקב עמק האלה, קדמא (שכבר כתבתי עליהם פה) וגם ספרה (שגם כן הומלץ במדור). את יקב כרם ברק הכרתי גם כן במקרה, באחת מטיולי הטבע האחרונים של "בין הסגרים" יקב בוטיק משפחתי שנמצא במקום המכונה "בקוע" – כן, יש מקום כזה! מלא אהבה – לא יודעת להסביר את התחושה שהם נותנים שם, עם מרכז מבקרים ממש מתוק ואנשים קסומים, ואם יש להם את הפרנץ קולומברד 2012 אז בכלל זכיתם.
שימו את זה בראש ברגע שיהיה אפשר לנסוע. יש להם גם שת"פ עם לשכת התיירות של מטה יהודה, ואפשר לרכוש סלסלת פיקניק עם מיטב התוצרת של עסקים בסביבה וגם להנות מהיין. היקב סגור בשבת, אבל בשישי הוא פתוח עד 16:00, ואתם יודעים מה זה להכנס לאוטו אחרי הקניות בשוק, לנסוע 40 דק', לשתות יין באוויר הרים צלול ולחזור לשנ"צ משובח? אז חו"ל זה קצת פה ממול, יאללה, עופי כבר קורונה.