מזה כחודש, הארגונים המפעילים את מעונות היום לגיל הרך (ויצ”ו, נעמת, אמונה וכו') אינם פותחים את הרישום לשנת הלימודים הבאה. ארגונים אלו מנהלים מאבק ממושך מול ממשלת ישראל בבקשה למציאת פתרון למצוקות בחינוך לגיל הרך.
על פי נתוני הלמ”ס ערב יום העצמאות 2016, בשנה החולפת נולדו בישראל כ־195 אלף תינוקות. מספר התינוקות שנולדים בישראל גדל מדי שנה ואחוז האמהות הנשואות המשתתפות בכוח העבודה הגיע בשנת 2015 ל־75% מכלל האמהות. משרד הכלכלה והתעשייה מפרסם מדי שנה קריטריונים להשתתפות המדינה בעלות שכר לימוד במעונות היום במטרה לשלב את הילד במסגרת חינוך וכך לעודד את השתלבותן של האמהות בשוק העבודה.
עם זאת, נראה כי בפועל הדבר אינו כך. אומנם ישנה הנחה שניתנת ממשרד הכלכלה לאמהות עובדות, אך המדדים שעל פיהם ניתנת ההנחה צרים ומוגבלים. על כן, התוצאה בסופו של דבר מתבטאת בכך שישנם הורים (ובעיקר אמהות) שמעוניינים לחזור לשוק העבודה לאחר הלידה אך אינם מסוגלים לכך מבחינה כלכלית. אין צורך לציין כי עובדה זו פוגעת באופן גורף בנשים יותר מבגברים, שכן גם היום הן עדיין נחשבות למטפלות “הטבעיות” של הילדים וכי משכורתן על פי רוב עדיין נמוכה יותר משל הגברים. לפיכך, אישה לאחר הלידה מתמודדת עם שאלה קשה: האם לחזור לעבודתה, להכניס את ילדה למעון ולהוציא חלק נכבד ממשכורתה על מימונו, או שמא להישאר עם הילד בבית ולעצור את התפתחותה המקצועית? עם זאת, גם אם תחליט לשלב את ילדה במעון יום, ייתכן שתגלה כי ישנו מחסור במקום.
ואכן, מהנתונים שפרסמה בשנת 2011 הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי (ועדת טרכטנברג) עולה כי מתוך כ־470 אלף ילדים מגיל לידה ועד 3, 270 אלף מהם טופלו בבית עם ההורים או בני משפחה או אצל מטפלת, ו־100 אלף (כ־20% מכלל הפעוטות בישראל) טופלו והתחנכו במסגרות הציבוריות שבפיקוח.
כפי שצוין, שביתות במסגרות החינוך לגיל הרך מתקיימות באופן קבוע כאשר לאורך השנים חוזרת הטענה כי קיים מחסור חמור במסגרות ציבוריות מסובסדות לגיל הרך וזאת למרות הגידול באוכלוסיית התינוקות. כיום יש בעיה קשה של ביקוש העולה על ההיצע ומחסור שמונע מ־75% מילדי ישראל להתקבל למסגרות הללו.
כמו כן, במעונות היום הציבוריים קיים מחסור תמידי בכוח אדם, מחסור הנובע מתנאי העבודה הקשים, מהשכר הנמוך ומהיעדר אופק מקצועי. תפקידה של המטפלת הוא מורכב והיא עבור הילדים דמות של גננת, אחות וגם משמשת כעובדת משק. עומס העבודה ותנאי השכר מביאים לשחיקה ולבריחת כוח אדם.
מחקרים מראים שהגיל הרך הוא שלב קריטי בחייו של הילד, ומערכת חינוך ראויה מעניקה תמיכה ומסייעת בהתפתחותו מהשלבים המוקדמים. אך משרד הכלכלה אינו נותן מענה למצוקות החריפות - אין הגדלה של מספר המעונות, לא קיים שיפור בתקינה ובתנאי העסקתן של המטפלות, אין הגדלת תקציבים להפעלת המעונות והמערכת בכללותה עומדת בפני קריסה.
הכותבות הן עובדות סוציאלית וסטודנטיות לתואר שני באויברסיטת תל אביב