אני אם לשני בנים בני 17.5 ו-15, ומודאגת מנטייתו של בני הגדול לשבת סגור בחדרו כל הזמן, וזאת בניגוד גמור לאחיו. מה ניתן לעשות?
קודם כל אני נגד שיהיה מפתח בחדרים של ילדים.
הוא רוצה להיות לבד, ואם הוא מתבגר נורמאלי בן 17.5, אז פה ושם הוא מסתכל על סרטים פורנוגרפיים. המין הרי, הוא שחקן מרכזי. גם בלי פורנוגרפיה מחשב הוא ממכר, וזו בעיה מכיוון שאת לא יודעת מה הוא עושה שם. את לא יודעת באיזה אתרים הוא גולש, באיזה משחקים הוא משחק, את לא יודעת אם אולי הוא עוסק בהימורים ואולי בכלל מישהו םוגע בו דרך המחשב.
הוא נער מתבגר ומדובר בכל מיני דברים טיפוסיים לגיל ההתבגרות, מצד שני בגיל ההתבגרות עושים עוד דברים חוץ ממחשב. נכון שהיום החיים של הנוער הם במחשב, ואם אתה לא במחשב ואם אתה לא בפייסבוק ואם אתה לא בקבוצת וואטס אפ, אז "אין לך חיים".
אבל ברגע שזה ממלא לו את כל החיים - הוא לא יורד לשחק כדורגל, הוא לא הולך עם חברים לסרט, הוא לא מתחיל עם בנות, זה אומר לי שזה מוגזם. משהו פה לא בסדר.
עם נער בגיל 17.5 אי אפשר לעשות שום דבר בכוח. מצד אחד הוא מראה קשר, הוא לא חוצפן, הוא ילד טוב, הוא פחות או יותר בסדר בלימודים, והוא עוד מעט מתגייס. את בעצם מתארת לי דברים שהם לא כאלו נוראיים.
אני חושבת שצריך לגרום למישהו אחר מהמשפחה או מהחברים - לבחור בחור צעיר אחרי צבא או משהו כזה, מישהו שיאהב אותו וייתן בו אמון - ושקצת יוציא אותו. שלא ייקח אותו לשיחה, הם שונאים שיחות. שייקח אותו למשחק כדורסל או כדורגל, לסרטים, להופעות, יש מלא מועדונים עם הופעות חיות וארועים מתאימים לגיל הזה.
צריך שיהיה מישהו שיהיה מוכן לקחת על עצמו לצאת עם הילד. אבל למקום שהילד אוהב, צריך להבין מה הוא אוהב ולהוציא אותו מהבית. צריך לייצר לו עניין מחוץ לבית ואת זה יוכל לעשות בחור. אולי תחביב פיזי, כשה שלא צריך מחשב כל היום - טיסנים, ספורט כלשהו?