שיעורי בית זה נושא שיעילותו מוטלת בספק, לפחות בגילאים הצעירים. במקרים רבים, בעקבות חוסר זמן, מורים נאלצים להפיל שיעורי בית על ילדים ולו רק לצורך השלמת חומר ולא כדי לתרגל את החומר הנלמד. הילדים סובלים ומכינים, אך במקרה של ילדי ADD/ADHD, לא רק הילדים סובלים אלא במקרים רבים גם ההורים. לאחר שיחה עם כמה מורים והורים, אספנו עבורכם כמה טיפים שיעזרו לכם להקל על הילדים ועליכם בהכנת שיעורי הבית.
הפסקות להחזרת הריכוז: הורים לילדים עם ADD/ADHD יודעים שכל סבב של שיעורי בית יכול לקחת שעות על גבי שעות. אחד הדברים הראשונים שצריך לעשות לטובת כולם זה לעצור את המרוץ הזה. אין יותר "אתה לא קם מהכיסא עד שאתה מסיים שיעורי בית". ילדי ADD/ADHD בגילאי תיכון יכולים להחזיק שעה ברצף בהכנת שיעורי בית. גילאים קטנים יותר יחזיקו הרבה פחות, אז קחו את זה בחשבון. כל חצי שעה או פחות קחו הפסקה לעצמכם ולילדים. תנו להם חטיף או לשחק במשהו לכמה דקות ואז תמשיכו. תתפלאו איך הפסקה כזו מחזירה את הילדים טיפה יותר מרוכזים עם אנרגיות חדשות ואתם תשימו לב איך זמן הכנת שיעורי הבית הולך ומתקצר.
מורה טוב, מורה לחיים: אחרי שחילקתם את זמן הכנת שיעורי הבית, הגיע הזמן לדבר על הכמות. אם עוד לא דיברתם עם המורים, תעשו את זה עכשיו. המורים חייבים להבין את המצב ולאפשר את אחד משני המצבים הבאים; או שהמורים יתנו שיעורי בית לכולם ואז באופן אישי יגידו לילדים שלכם מה כן לעשות ומה לא, או שאתם תקבעו עם המורים שהילדים שלכם יעשו חלק מהכמות ואתם אלו שתחליטו איזה חלק. אבל מה שברור הוא שהילדים שלכם לא יכולים לעשות את כל הכמות (במקרים בהם אתם מרגישים שהילדים קיבלו המון).
מה שטוב לבי"ס, טוב גם בבית: אם הילדים שלכם קיבלו הקלות בבית הספר, אתם צריכים להפעיל את אותם הקלות גם בבית - אם הילדים צריכים תיווך בקריאת שאלות והבנתם, זה בעצם יהיה תפקידכם. תזכרו - הילדים שלכם לא עצלנים וממש לא טיפשים; כמו שנולד ילד עם בעיה בראיה ואז הוא צריך תיווך לראייה (משקפיים), אז הילד שלכם נולד עם צורך בתיווך בהבנת קריאה. זו לא טיפשות והורים שכועסים על הילדים שלהם שלא מבינים את השאלה - הם הטיפשים. יש לקרוא את השאלה עם הילד ודואגים שהוא יבין, ואז עוזבים אותו עד שישלים את התשובה וחוזרים לבדוק את התשובה רק כדי לראות אם הבין אותה נכון. כל מה שהילד הצליח לעשות לבד, אתם מחזקים אותו על כך שהוא עושה ועל המאמץ. אפשר גם לחזק את התוצאה, אבל חשוב יותר לחזק את הדרך שעשה.
סביבה שקטה: שיעורי בית צריכים להיעשות במקום שקט ומרוחק מההמולה בבית. בגלל שאנחנו צריכים במקביל להיות בהמולה בבית וגם לעזור לילדים בהכנת שיעורי הבית נוצר מצב שמקשה על כולם; גם על הילדים שלא מקבלים אותנו כשהם צריכים, וגם הבית שלא מקבל אותנו כשצריך. אז כמו כל דבר אחר בחיים, צריך מסגרת. צריך לקבוע זמן ומקום בבית שיהיה משותף עבורכם, בלי טלוויזיה, רדיו או שיחות ארוכות בטלפון. הילדים יכינו שיעורי בית ואתם תעסקו במשהו שלא דורש מכם להיות עסוקים כל הזמן. נכון, זו פשרה, אבל זה חשוב לכולם. מה שאסור לכם לעשות לחלוטין זה לכעוס על הילד כשדעתו מוסחת, הרי זו מהות ה-ADD/ADHD. כמו לכעוס על צבע העניים או על סגנון השיער. זה מי שהוא.
עוד אחריות של ההורים: בעיה שהורים לילדי ADD/ADHD מכירים היא שהם שוכחים לרשום שיעורי בית, שוכחים את הספרים או המחברות בכיתה, שוכחים להגיש שיעורי בית ועוד. במקרים האלו אתם לא יכולים להטיל את האחריות על הילדים ולא משנה הגיל שלהם. אתם חייבים לדעת אם היו שיעורי בית (באתר הכיתה, אימייל מהמורה וכו') ואתם צריכים להיות מחוברים להורים של הילדים האלה שרושמים הכול, כולל את ה"בוקר טוב ילדים" של המורה. אתם יכולים לגבות הכול בפתקים בחדר של הילד כדי שהוא יזכור לעשות דברים בעצמו ויקצר את הזמן קצת.
אחד הדברים הכי חשובים הוא לדעת שהמורה מבינה את המצב. כשמורים לא מבינים הם מענישים את הילדים על אי הכנת שיעורי בית או אם שכחו להביא משהו. המורים חייבים להבין ולצערנו זה התפקיד של ההורים לעזור להם להבין.