חם. לכולם חם וכולם מדברים כל הזמן על כמה שחם. להתלונן על מזג האוויר הפך להיות לוהט יותר מלהתלונן על הממשלה, על המצב הביטחוני או על מחירי הדיור. לפחות בזה כולם מאוחדים, שונאים ביחד את גל החום ורק מחפשים מקווי מים גדולים להשתקע בתוכם כמו חבורת היפופוטמים עייפה.
גם לי חם, אבל תלונות על מזג האוויר הן לא כוס התה שלי, כמו שאומרים. אני חיה בישראל, יש כאן שמש 345 ימים בשנה, אנשים מרגישים בנוח להגיע בכפכפים למסעדות ולפגישות עבודה ולמרות שהחשמל קורס כל יומיים וישראל מתייבשת, עדיין קריר בכל מקום מקורה שאני מגיעה אליו. חוץ מהעובדה שאני חוטפת כוויות בדרגה 3 בכל פעם שאני מתיישבת ברכב עם מכנסיים קצרים אני לא מתלוננת. עם כל הכבוד, אם הייתי רוצה קור הייתי חוזרת לרוסיה. הדבר היחיד שעוד לא פיצחתי בחום הזה הוא המזגן - בבית שלי קיימות שתי טמפרטורות: בית גידול לפינגווינים או חמאם טורקי. שזה בדרך כלל בסדר, אבל בכל פעם שאני מדליקה מיזוג בחדר של המיני בוס בלילה, אם אני שוכחת לכבות אותו אחרי 7 דקות בדיוק הילד הופך למשהו שנראה כמו עוף קפוא שקונים בסופר, ואם אני לא מדליקה מזגן אני מקבלת אותו בבוקר כמו אחרי שיעור ביקראם יוגה. יום יבוא ואפצח את נוסחת המזגנים שמסובכת אפילו יותר מלתכנת קוד לווי פיי, אבל זה בטח יהיה ביום קר ועד שיחזור הקיץ אני כבר אשכח.
הבעיה היחידה שלי בחום הזה כאמא לילדים הוא העובדה שזה מגביל אותי. אני לא רוצה ילד צלוי וקריספי כך שאני לא יכולה להסתובב בחוץ. גינות משחקים או פארקים זה לחלוטין מחוץ לתחום, בגלל שגם בשעות בהן השמש מתחילה לשקוע היא מפנה את המקום ללהקות יתושים עצבניות וכועסות. כל חממות החיידקים המקורות דוגמת הג'ימבורי המקולל, חוגי הילדים המשעממים והמתנ"סים המטונפים הופכים להיות עמוסים כמו הופעת רוק בתוספת נזלת. גם ללכת לים מרגיש לי מיותר - אני יכולה להתאבד ולהגיע לגיהינום הרבה יותר מהר, משם לפחות אני לא חוזרת ומטנפת את הבית בחולות.
מה שקרה הוא שאני נאלצת למצוא פתרונות חלופיים לבידור למיני בוס. הרי אפילו אני מרגישה לא נעים להושיב אותו 8 שעות מול טלוויזיה. אז אחרי שמיצינו את כל המפגשים החברתיים האפשריים הבנתי שאני צריכה למצוא לו בידור בבית. רצוי כזה שיהיה גם מעניין וגם מפתח, ולא כזה שכולל בהייה באייפד. בימים האחרונים החלטתי שמספיק, אני לוקחת את המיני בוס ואת עצמי בידיים ואני עושה מאמץ, ויתרתי על הטלפון והטלוויזיה והוצאתי ספרים, טושים, בצק ועוד כמה קשקושים צבעוניים והתחלתי לעבוד. להפתעתי - הימים האחרונים שבילינו בבית היו בין הימים הכיפיים ביותר שלנו ביחד.
קראנו את כל הספרים שיכולנו למצוא תוך כדי אימון על זריקה לרוחק של כל ספר שסיימנו - משחק שהמציא הבוס, לא אני. אחר כך הוא צייר. למזלי הוא עדיין לא ממש מדבר אז הוא לא מבקש ממני לתלות את הקשקושים האלו ברחבי הבית. גילינו משחק חדש שנקרא "בוא נחטט בכל התיקים של אמא ונגלה אלפי שטויות שלא צריכות להיות בתיקים של אמא" ובסוף הושבתי אותו בתוך גיגית של מים - שזה לא היה רעיון טוב במיוחד כי אמנם זה כיף באותו הרגע אבל אחר כך יש ילד רטוב שמתרוצץ ברחבי הבית כמו שד טזמני ומרטיב פינות שלא ידעתי שיכולות להירטב.
מסתבר שלפעמים משהו ממש מציק כמו חום שמגיע אלינו היישר מהשטן יכול להיות דווקא דבר טוב. ממש כמו שוירוס בבטן הוא ממש ממש חרא עד שלא עוברים אותו ומגלים שירדת 2 קילו. אבל באמת, היה כיף, לא הייתי צריכה להפוך לליצן הפרטי והעלוב של הבן שלי, לא רדפתי באובססיה אחרי בידור ולא ניסיתי לשלוף את הילד מהבית בכל מחיר. גיליתי שדווקא כשנרגעים אפשר לבלות זמן איכות מדהים ביחד. רק אל תגידו לאף אמא שמכירה אותי שאמרתי את זה, שלא ייהרס לי הפאסון.