אחד הגילויים המטורפים ביותר בחיי הגיע כמה שעות אחרי שמיני-בוס הגיח לעולם והתחיל לנער את חיי כמו בקבוק קטשופ ישן. זה היה הרגע בו הבנתי שהוא פשוט שייך לי ולפלוס אחד שלי, שהוא שלנו, מבלי שאף אחד טרח לברר מי אנחנו או אישר לנו להיות הורים. אף אחד לא בדק האם אנחנו חיים בתוך קומונה שאוסרת על חבריה להתקלח או האם אנחנו טבעונים שאוהבים לדבר על טופו במשך 6 שעות ביום, פשוט נתנו לנו ללכת הביתה עם תינוק ובקשה להגיע בשלב מסוים לטיפת חלב כדי לחטוף מבטי שנאה מאחות משופמת שלא באמת אכפת לה מאיתנו. זה מטורף בעיני - יש זוגות שלא ראויים לגדל אוגרים אבל הם יכולים לייצר לעצמם אנשים חדשים מבלי שאף אחד ישאל שאלות.
ומצד שני, יש אנשים שלא יכולים להביא ילדים משלהם אבל הם דווקא כן רוצים לקנות מגבונים בסיטונאות ולהחשיב קניות בסופר-פארם כ"בילוי". אותם בודקים ובוחנים עד שהם רוצים להתאבד, ולבסוף אם הם מוכיחים שהם בני אדם נורמטיביים הם מקבלים את האפשרות להיות הורים - שגם זה מדהים בעיני. כי ילדים שנולדו להורים שלא יכולים לגדל אותם צריכים לקבל הזדמנות להיות אהובים, מגיע לכל ילד שמישהו יביך אותו מול בני זוג עתידיים כשהוא יגדל. ואז מגיעים זוגות של גברים - ותסלחו לי כל הנשים שאוהבות נשים, אבל בזוג בו יש שתי נשים יש פי 2 יותר הזדמנויות להביא ילד מאשר אצל הסטרייטים, כך שטכנית במקרה הזה אתן די ניצחתן את המערכת. אבל לצערם של כל הגברים שלא התברכו ברחם נייד ובכל זאת רוצים לשבת בגינות ולנענע עגלות, מסתבר שהמדינה חושבת שזה איכסה.
מה זה משנה בעצם אם שני אנשים שיגדלו ילד הם מאותו מין? למיטב ידיעתי, כשנולד ילד לא מובטחים לו זוג הורים, בטח לא זוג הורים טובים. יש כאלו שזוכים בזוג הורי לוני טונס שדופקים אותם הרבה יותר מהאפשרות שיצטרכו ללמוד להגיד שם פרטי אחרי המילה אבא, ויש ילדים שהגיעו לעולם רק כי אמא עשתה בחירה מטופשת באיזה מועדון. יש מגזרים שלמים שחיים בצורה שנראית לי משוגעת לחלוטין אבל להם מותר להתרבות כמו להקת ארנבים מיוחמת רק כי יש להם איברי רביה פעילים. אני אולי לא מבינה גדולה באנטומיה או פסיכולוגיה אבל אני מניחה שלהיות להט"ב זו לא בחירה, פשוט משום שאני לא מכירה אף גבר סטרייט שיקום בוקר אחד ויחליט שבא לו לבדוק איך זה להיכנס למיטה עם גבר אחר. נראה לי שאנשים פשוט נולדים עם העדפה מינית, גם אם היא לא ברורה לגמרי, והעובדה שיש רוב משמעותי לדרך חיים מסוימת לא אמורה להוות מונופול ולשעבד את כולנו. אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה אם מישהו היה מודיע לי חגיגית שגברים זה לא בשבילי ומהיום אני צריכה להחליף חזיות ולנהל משק בית עם אישה רק כי זו הנורמה. רק המחשבה שאצטרך לשמוע סיפורים בלתי נגמרים של מישהי שהיא לא אני מדי ערב למשך שארית חיי עושה לי חשק ל-4 כוסות יין ברצף.
למי באמת אכפת איזה סוג של זוגיות אנשים זרים בוחרים לעצמם? יש כל כך הרבה דברים אחרים לדאוג בגללם. במדינה הזו אי אפשר לקנות דירה או קוטג', יש פה יותר חתולים מבני אדם, יש אנשים שלא אוספים את הקקי של הכלבים שלהם ברחוב ו- 80% ממי שנוהג ברכב בודק את האינסטגרם שלו באותו הזמן. באמת שאם יש זוג גברים, נשים או כל הגדרה אחרת לבני אדם שנמצאים בזוגיות בריאה וטובה ורוצים לפזר קצת אהבה לכיוונם של ילדים קטנים שאחרים לא רצו, בעיני מגיעה להם הזדמנות שווה להתנייד בחוסר חן סביב מכשולי ההורות - בדיוק כמו לכל הורה אחר.