לפני כמה ימים מצאתי את עצמי יושבת עם קבוצה של אמהות שאני לא מכירה. כעיקרון אני משתדלת להימנע ממפגשים חברתיים עם אנשים חדשים, בעיקר כאלו שכוללים אמהות צעירות שנושאות את האמהות כמו דרגות סג"מ רגע אחרי קורס קצינים, פשוט כי מהרגע בו אמא זרה מגלה שאתן שותפות גורל היא מיד מניחה שתרצי לשמוע על כל תלאותיה האימהיות. בדרך כלל אלו סיפורים מרגשים על חיתולים, גננות, מחזורי שינה והרגלי היציאות של הילד שלה, מבחינתי הדבר היחיד שגרוע יותר מהשיחות האלו הן שיחות עם טבעוניים או בנות ש"מכורות ליוגה ומתייחסות לגוף שלהן כמקדש". אני מעדיפה לא להכניס אמהות וילדים חדשים לחיי, אלא אם זו מישהי שמרגישה לי כמו זו שהאמהות האחרות בגן מרכלות עליה וחיבתי לילדים מתחלקת על פי היררכיה מאוד ברורה: מיניבוס, אחריו ילדים של חברים קרובים שאני מסוגלת לבלות בחברתם כמה דקות, מעבר לזה יש ילדי פרווה נסבלים שלא מפריעים למהלך חיי וכל השאר זה סתם, פרסומות שאי אפשר להריץ קדימה.
הבעיה באמהות חדשות זה מה שמגיע רגע אחרי שיחה קצרה שנשמעת כמו ניסיון שידוך "בן כמה הוא? איך קוראים לו? איזה גן הוא?" וזה השלב בו נשלפים הטלפונים. מרתון בלתי נגמר של תמונות וסרטונים של עולל כלשהו אוכל או מזיע ליד מקווה מים כלשהו. עכשיו, הזמן שלי מוגבל, גם אני אמא, יש לי אדם קטן משלי לצלם ולהאכיל. לצפות בסרטונים של ילדים אחרים עושים דברים שמיניבוס עושה בצורה הרבה יותר חמודה גורם לי לחלום על פייסבוק בזמן אמת שיכול לאפשר לי להתעלם מבקשת החברות ולחסום את אפשרות הצפייה באלבומי התמונות של אותה האמא עוד לפני שהיא חושבת על לשלוף את הטלפון.
זה לא חמוד, זאת קריאה לעזרה
"תראי" נגללות מולי אינסוף תמונות של משהו שנראה כמו אדם קטן מבצבץ תחת ערימה של אוכל בגוון ירוק רעל "תראי איך הוא כבר אוכל יפה לבד". לא נעים לי להסביר לה שככה נראה אדם קטן שזועק לעזרה, או לפחות למגבון לח. זה לא אוכל, זה לא חמוד וזה בעיקר לא מעניין כי זה לא שלי. אני בטוחה שיש לה חברות משלה בדיוק כמו שלי יש חברות משלי שיתלהבו לצפות בפוד פורן הזה.
אני מודה שגם אני מראה סרטונים ותמונות, בעיקר אחרי ששתיתי כמה כוסות יין ואני מנסה להבין איך אנשים חיים בעולם הזה מבלי לצפות בפלא שנקרא מיניבוס רוכב על אופניים עם רגליים באוויר, אבל אני יודעת שזו טעות, אני מבינה את זה בוקר אחרי ונאלצת לחיות עם ההשלכות של מעשיי השתויים, עם הנחמה שבסופו של דבר היין הוציא ממני את הרצון האמיתי שלי לדבר על מיניבוס עד שאנשים ידממו מהאוזניים או יגידו לי שהם צריכים פיפי ולא יחזרו. אבל לפחות אני מבינה שזה לא בסדר וכמה מטריד אני מתנהגת ולפעמים אני אפילו מתקשרת להתנצל על ההרצאה שאילצתי מישהי לשמוע ערב לפני. למרות שאני לא באמת מצטערת.
תבינו, אלא אם כן זו הבת הבכורה של ריהאנה מעשנת ג'וינט בעגלה מלאה עטיפות ג'אנק פוד או הבן של ג'ון סנואו וחאליסי רוכב על דרקון מיניאטורי אני ממש לא מעוניינת לדעת איך זה נראה. ילדים של אחרים הם בסדר, לא יותר, והם מאבדים נקודות עוד לפני שהם התחילו כי מגדלים אותם הורים שלא מבינים שהם לא מרגשים אנשים זרים. אז בבקשה, אם את כל כך רוצה להראות לי איך נראה שילוב ה - DNA שלך עם הרו"ח שפגשת דרך חברים משותפים לפני שנתיים לפחות תשקיעי ותערכי את זה לסרטון של נפילות מצחיקות עם מוזיקה טובה ותכניסי פנימה איזה חתול מנגן על משהו. ובאופן כללי בפעם הבאה שאתם רוצים להראות לי סרטון של הילד שלכם מנסה לעשות עמידת ידיים ולא מצליח (כנראה כי הוא לא ילד מוצלח במיוחד) פשוט תעלו את זה לאינסטגרם, שם יהיו לדבר המקסים הזה הרבה יותר צופים, ואני אוכל לעשות לכם UNFOLLOW.